
לא פקאצה, פוקאצ'ה
קשים חיי מלצר. בעיקר קשה לא להתפוצץ מצחוק כשסועדים מזמינים בשיא היומרה "סלט פלצנלה" (הם מתכוונים לפנצנלה), "סושי גלידה עם הרבה סחוג" (הם מתכוונים לקונוסים עם ווסאבי) והכי חמוד "כמה
קשים חיי מלצר. בעיקר קשה לא להתפוצץ מצחוק כשסועדים מזמינים בשיא היומרה "סלט פלצנלה" (הם מתכוונים לפנצנלה), "סושי גלידה עם הרבה סחוג" (הם מתכוונים לקונוסים עם ווסאבי) והכי חמוד "כמה
פוגאס הוא הפוקאצ'ה של חבל פרובאנס שבדרום צרפת וכיוון שכך מדובר במאפה טעים, מתובל, שמח ומתנשא [כי מה האיטלקים האלה כבר מבינים בבצק (כשאומרים את השאלה הזו במבטא צרפתי היא
מוסקה היא בעצם לזניה בלי פסטה. מי מוצלחת יותר? זו שאלה טובה. כולן היו בנותי. הפעם, יובא מתכון למוסקה בשרית (אפשר להחליף את הבשר בגבינות פטה וטולום מפוררות ואז העסק
סטראטה הוא מאפה שכבות אמריקני הנסמך על הרבה מאוד, ובכן, זבלה. מפתה, לא? טוב, לא בדיוק זבלה, אבל לחם ישן, כזה שמקומו הטבעי הוא בזבל (ואם גם אתכם חינכו שלחם
טוב, זה פשוט תיחמון: בעצם זאת פיצה, אבל בצורת זר שושנים. ואני שואל: מה רע?! תשמעו, אתם מכינים את זה, דוחפים לתנור, וכעבור כשעה כל השכונה משתגעת מהריח. באחריות.
בקוף (ב' דגושה, צירה תחתיה, ואחר כך חולם) הוא השם המוזר של המאפה האלזסי שמתכונו יובא להלן. הוא עושה שימוש בכל מה שיש לתנובה המקומית להציע: תפוחי אדמה, פטריות, בצל,
מי שאומר שהמתכון שבתמונה לא עושה לא את זה, שהוא לא חלם עליו שנים, שהוא לא מוכן להרוס כל דיאטה עבורו ו/או שהוא לא רוצה לדעת איך מכינים אותו –
אנו, התימנים – קשה להרשים אותנו עם בצקים דמויי מלווח. אז אם אני, נצר לרבי שלום שבזי (תוכיחו שלא) אומר לכם שהמתכון שיוגש להלן מדהים – תסמכו עלי. מדובר במתכון
קצת מזעזע, אבל לאחד הקינוחים ההולנדיים המשובחים ביותר קוראים 'תינוק הולנדי'. והוא אפוי. מדובר בפנקייק ענקמוני (בגודל המחבת הכי גדול שיש לך בבית, אבל די דק) שאופים בתנור ומגישים עם
אם יש לכם חברים ספניוליים – הנה קיצור דרך אל לבם. בולמס, הלחמניות הנפלאות ביותר של העדה, אמנם קרויות בשם גנאי, אבל הן כובשות לבב ומצודדות מאוד למרות (ואולי בזכות)