הצפיחית החריפה
לא להאמין כמה שכרוב הוא ירק גדול. כל פעם שאני קונה ראש כרוב כדי להוסיף קצת לסלט או למרק, אני נתקע עם שלושת רבעי כרוב שאין להם שימוש. וזה הרי
לא להאמין כמה שכרוב הוא ירק גדול. כל פעם שאני קונה ראש כרוב כדי להוסיף קצת לסלט או למרק, אני נתקע עם שלושת רבעי כרוב שאין להם שימוש. וזה הרי
מן המפורסמות הוא (ובמקביל סוד כמוס – ככה זה, יש אוקסימורונים בחיים), שסחוג אמיתי מכינים רק במסחג. מסחג (או מסחגה) היא אבן שחורה, גדולה ושטוחה, שעליה מניחים מה שרוצים לכתוש
קחו גבר ישראלי ובדקו במה הוא מתמצא. יש דברים שהם פשוט אצלנו בגנים, בדם, בתודעה עוד ממעמד הר סיני: אם אנחנו רואים בחורה חונה ברוורס, ישר אנחנו מתחילים לחלק הוראות
"אני מכינה אותך מראש", אומרת לי רובי דמלין, "לא תהיה שם שום מסכנות". המשפט הטעון הזה מתייחס לסדנת בישול של פורום ההורים השכולים שדמלין מנהלת מאז נפל בנה דיוויד. הפורום
בכל חנות תבלינים שמכבדת את עצמה יש שק גדול עם פלפלים אדומים יפהפיים ומיובשים. עכשיו – יכול להיות שהם מהזן המתוק. אם זה המצב, הם לא מעניינים אותנו. ויכול להיות
הכינו את עצמכם: המרק שמתכונו יובא להלן כובש מאוד. כולם מתאהבים בו ויש בו הכול: ציר דשן ומתובל, נתחי עוף, אטריות אורז, עשבי תיבול, ירקות ומה לא. כן, צריך לבקר
טוב, אז במסע ההרצאות בבוסטון הצמידו לי גם מדריך ישראלי מופלא וידען שלקח אותי לסיור במעוזיה הקולינריים של העיר (אפשר למנות אותם על אצבעות כף יד אחת של דג). אחרי
אנחנו טסים בגובה 37,000 רגל, כבר ישנו, כבר קמנו, כבר ראינו סרטים עם קול ובלי קול, כבר אכלנו ארוחת ערב וארוחת בוקר, כבר שתינו הרבה יותר מדי אלכוהול, כבר קמנו