חמין מקרוני (שלא נדבק!)
יש בבישול כל מני צירופים שעד שלא המציאו אותם חיינו בחושך. למשל הקרואנט – אותו קרואסון מטוגן כמו דונאט שכבש את אמריקה בסערה. ולמה ללכת רחוק: מה עם ג'חנון בטשולנט?
יש בבישול כל מני צירופים שעד שלא המציאו אותם חיינו בחושך. למשל הקרואנט – אותו קרואסון מטוגן כמו דונאט שכבש את אמריקה בסערה. ולמה ללכת רחוק: מה עם ג'חנון בטשולנט?
בכל פעם שאני מטגן, פורצת בבית מהומה: "סגרת את הדלת של המטבח? ושל חדר הארונות? למה טיגון? למה שוב טיגון?! למה תמיד טיגון?!?!". למה? אולי כי אתם רעבים? אולי כי
נכון השיחוק הכי גדול הוא כשהשלם גדול מסך חלקיו? אז במתכון הזה – שחוק שיחקנו אותה בענק. בשר סופריטו, פלא ספניולי ידוע ואהוב, הוא בסך הכל צלי עם תפוחי אדמה.
יש מצב שכל העדה התימנית האהובה שלי הולכת להתהפך עלי – אבל אני, מה איכפת לי? למען ציון לא אחשה ולמען עוקבי לא אכחד דבר, והנה אני מתוודה. מוכנים? ובכן:
המנה הזו פשתה (כן, בת"ו. השורש הוא פ.ש.ה) כדליקה בשדה קוצים במסעדות ארצנו בשנה האחרונה: ירקות צרובים וקלויים, נמסים ממש, מלאי טעם ומיץ. איך עושים את זה? האם צריך גריל?
בבואך להכין סופריטו, שומה עליך להתחמש בעוז נפש. בלי טיגון כפול וברוך שמן של תפוחי האדמה – זה פשוט לא יצליח. ככה זה, יש תבשילים שאינם קשורים לשום דיאטה, ואם
חברתי עדינה ססמן אוחזת בתואר "האשה שכתבה את ספר הבישול הישראלי הטוב ביותר בעולם". בינתיים, הספר ראה אור באנגלית בלבד. קוראים לו sababa ואם רק היינו אוכלים את המנות הנפלאות
כמונייה הוא צלי בקר ושעועית המתבוסס ברוטב עגבניות עשיר ומדיף ניחוחות כמון. למרות שהוא כבד, עשיר ומאוד "מרכזי" על השולחן (ובבטן), התבשיל הזה קל להכנה ואידיאלי לארוחות שאליהן יש להיערך