ניוקי דלורית (כולל תיחמונים)
20/02/2024
ניוקי, אותם ענני בצק איטלקיים שנהוג להכין מתפוחי אדמה וקמח, הם מנה מאתגרת לבישול: הם נוטים ללכלך, הם נוטים להתפרק, הבצק תעלולי ויש פיתוי רב להופכו לנוח יותר לעיבוד (מה
תפריט
ניוקי, אותם ענני בצק איטלקיים שנהוג להכין מתפוחי אדמה וקמח, הם מנה מאתגרת לבישול: הם נוטים ללכלך, הם נוטים להתפרק, הבצק תעלולי ויש פיתוי רב להופכו לנוח יותר לעיבוד (מה
ההכרח הוא אבי ההמצאה ובסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כשאיטליה הייתה אחת הארצות העניות בתבל, המציאו נשותיה (אני די בספק אם גברים בישלו אז) פתרונות יצירתיים לשימוש בכל בדל
יבורכו האיטלקים שקוראים למאכלים שלהם בשמות מוזרים. הסקרפאצ'ה, למשל, שהיא שילוב מנצח של פוקאצ'ה, טארט ולחם תירס, זכתה לשמה כנראה משום שהיא דקה כמו סוליה של נעל בלויה. דקה ונהדרת.
קשים חיי מלצר. בעיקר קשה לא להתפוצץ מצחוק כשסועדים מזמינים בשיא היומרה "סלט פלצנלה" (הם מתכוונים לפנצנלה), "סושי גלידה עם הרבה סחוג" (הם מתכוונים לקונוסים עם ווסאבי) והכי חמוד "כמה
כמה דרכים אתם מכירים לבישול שעועית ירוקה? תודו שמעט! או שאסיאתי או ברוטב עגבניות או מקסימום מטוגן בטמפורה ו… זהו. לאחרונה, בצירוף נסיבות מוזר, נתקעתי עם כמות לא הגיונית של
המתכון שיובא להלן הוא פרי ניסיון ועמל בני עשרים וחמש שנה – מכשהתחלתי לאפות פיצות בשהותי בסאן פרנציסקו. לא באופן מקצועי – אינני הפיציולו התימני הראשון. באופן חובבני לגמרי, בתנור
כלל ידוע הוא שמה שהכי פשוט – הכי טוב (וחוק החילוף חל על הכלל הזה). זה נכון לגבי אופנה, זה נכון לגבי כתיבה וזה נכון גם לגבי… רוטב עגבניות! כן,
לזניה היא פלא איטלקי שצריך להזכיר לנו עד כמה האומה הזו ראויה להערצה, ולא רק בזכות הארכיטקטורה, האמנות וג'יליולה צ'ינקווטי. היא הרבה יותר דשנה מפיצה וכשהיא במיטבה – אין בעולם