שקשוקה כהלכתה

כמה אמיתות היסטוריות על גברים ועל ביצים (כולל מתכון אחו-שקשוקה!)

קחו גבר ישראלי ובדקו במה הוא מתמצא. יש דברים שהם פשוט אצלנו בגנים, בדם, בתודעה עוד ממעמד הר סיני: אם אנחנו רואים בחורה חונה ברוורס, ישר אנחנו מתחילים לחלק הוראות (גם אם אנחנו לגמרי לא מכירים אותה) ולעשות לה תנועות סיבוביות עם היד אגב צעקות 'שברי! 'שברי! אם אנחנו רואים משחק כדור כלשהו (רגל, סל, יד, עף, טניס, אפילו בדמינגטון) אנחנו יודעים שהמאמן אידיוט. אם אנחנו שומעים את הפוסטמה מהג'י פי אס אומרת להיצמד למסלול הימני ישר אנחנו נצמדים לשמאל וכמובן – אין, אין עלינו בשקשוקה. שלנו הכי טובה.

אז בבקשה, הנה השקשוקה שלי, שהוכנה כבר לכבאים אמריקאים בגראונד זירו, לעקרות בית קנדיות באמצע השוק במונטריאול, למילואימניקים של חיל המודיעין בפריסה ליד צאלים, לשפית איטלקית מכוכבת מישלן אצלה בבית ולבת שלי אצלי בבית – ותמיד זכתה לשבחים.

זה מתחיל בפלפלים

 

לשרוף. כן, לשרוף!

 

זאת המרמומה

 

הולך להיות פה שמח!

שימו לב, יש כאן עבודה. קודם מכינים את הרוטב הבסיסי שנקרא מרמומה (או מרדומה או מקבובה, תלוי מאיזה פיסטין בצפון אפריקה הגעת) ורק אחר כך ממשיכים לשקשוקה עצמה. צריך גם עוז רוח: את הפלפלים שבמרמומה יש לחרוך ממש. כן, שהשוליים ישחירו! אבל החדשות הטובות הן שאת המרמומה אפשר לשמור בצנצנת במקרר לכמה ימים לשקשוקות עתידיות או לתת במתנה לחברים (אם יש להם שכל הם יעריצו אותך), כך שההשקעה משתלמת.

יאללה לעבודה:

תגיות
דילוג לתוכן