
פאפא אל פומודורו
אין על אוכל של עניים. פשוט אין. תנו לי לחם לא טרי עם חריץ גבינה וכוסית יין לבן והשליכו את כל ארוחות הטעימות (14 מנות!) המישלניות לפח. והמרק שמתכונו יובא

אין על אוכל של עניים. פשוט אין. תנו לי לחם לא טרי עם חריץ גבינה וכוסית יין לבן והשליכו את כל ארוחות הטעימות (14 מנות!) המישלניות לפח. והמרק שמתכונו יובא

המרק הזה קצת מזכיר מרק קובה סלק, אבל: א. אין בו קובה. ב. (סליחה, עיראקים וכורדים) כמו תמיד אצל הפרסים – הוא יותר טעים. במקום קובה יש במרק אורז ואפונה.

בצקי שמרים מהלכים אימים על הציבור, ולא בצדק. בצק שמרים הוא חיה חסונה ובריונית ואפשר להקפיא אותו, להפשיר אותו, להשהות אותו, לצנן אותו ובאופן כללי להתעמר בו לא מעט, ועדיין

לא שיש לי כוונה להעליב את אהובנו האורז – אבל כמה אפשר? לפעמים מתחשק תוספת אחרת, וכאן נכנסים הספרדים לתמונה: קבלו תבשיל חומוס ותפוחי אדמה ספרדי, טעים, פשוט, משביע, יפה

באמת שיש לי דברים יותר טובים לעשות בחיים מאשר לריב עם גיאורגים. ובטח ובטח שאינני רוצה לריב עם גיאורגיות. ולכן, עם פרוץ עונת שזיפי הבוסר הירוקים, אלה שאנחנו רואים בשוק

הנה מתכון מוזר. הוא מוזר מפני שהוא יותר טעים אפוי ממטוגן (וזה לגמרי בניגוד לחוקי המטבח והטבע), הוא מוזר מפני שהוא יותר טעים קר מחם והוא מוזר מפני שהוא מכוער

פשוט, ישיר, מהיר ובעיקר מחמם את הלב. המרק הזה חסר כל הצטעצעות ומלא בחוכמה מטבחית, תבונת ידיים ואהבה. וכן, מותר בהחלט להשתמש בברוקולי קפוא. מי שרוצה מרק דל פחמימות מוזמן

כן, אני יודע. פסח זה חג חשוב – חירות וכל זה. כן, אני מת עליו. אני אוהב את הסדר ואוהב לפגוש קרובים (גם מהצד השני) ואוהב את השירים ואפילו את

נגיד אתם חיים עם אשכנזי. יום אחד הוא מביא מאמא שלו משהו כל כך מצחין, ששערי הנדל"ן בשכונה צונחים. והוא עוד אוכל את זה! מתברר שזה קאשה (כוסמת). זוועת עולם.

אנחנו מספיק מסוכסכים עם הפרסים גם ככה, ועדיין, אינני יכול שלא לשתף את המתכון הבא, שיצער אותם מאוד: אורז עם תהדיג מצה. תהדיג היא השכבה התחתונה והפריכה של תבשילי אורז