מרק קובה סלק סגול הוא אחת המנות המחממות, המשביעות, הביתיות וגם המרשימות ביותר. הצבע מסנוור, והנה טיפ שלמדתי מהאתר של הבשלן האליל רון יוחננוב: אם מרסקים במעבד מזון סלק אחד עם קצת מים ומוסיפים למרק, מתקבל צבע עוד יותר הורס. חשוב, כמובן, לא להשתמש בסלקים בוואקום, אלא בסלקים טריים שצבעם זוהר.
יש בצקי קובה רבים – עם קמח ובלי, מבורגול ומסולת ומשילוב – ויש דרכים רבות למלא אותם. מנסיוני, הבצק שעובד הכי טוב הוא הפשוט ביותר: סולת ומים. אני מוסיף לו גם כורכום, מלח ופלפל בשביל צבע וטעם. כולם מתפעמים מהשיטה התחמנית למילוי קובות: מכינים גולגולים של מילוי, מקפיאים ואז עוטפים בשמיכת בצק. זה אחלה, אבל לטעמי זה יותר מטריח מהמילוי הפשוט והרגיל: משטחים בצק על יד רטובה, ממלאים בתערובת בשר וסוגרים. לוקח שתיים-שלוש קובות להתאמן, אבל אז זה רץ. ולא לשכוח: אפשר להכין קובות מראש ולשמור במקרר או במקפיא.
עוד טיפ חשוב: ניתן להכין מילוי טבעוני לקובות, מה שיהפוך את כל המנה לטבעונית: אני מכין פירה מתפוח אדמה אחד ובטטה אחת, מעשיר אותו בבצל ושום מטוגנים ואם בא לי גם בערמונים, פטריות ותבלינים (חשוב שלמילוי יהיה טעם עז). יוצא גן עדן. וא-פרופו טעם עז: מרק קובה אינו מנה לביישנים. הצבע צריך לזעוק, הטעם צריך לצרוח. אז כן, יש לא מעט לימון ולא מעט סוכר במרק הזה, אבל זה כל הכיף.
יאללה, לעבודה:
