באמת שיש לי דברים יותר טובים לעשות בחיים מאשר לריב עם גיאורגים. ובטח ובטח שאינני רוצה לריב עם גיאורגיות. ולכן, עם פרוץ עונת שזיפי הבוסר הירוקים, אלה שאנחנו רואים בשוק ולא יודעים מהם ולא יודעים מה עושים בהם, אין לי כל כוונה להיקלע לקטטה בנושא 'איך הוגים את שם הרוטב הגיאורגי הלאומי': טקמלי, טחמלי או טרמלי. למי זה חשוב? בטח שלא לתימני מחמד שכמוני. העיקר שהרוטב טעים אש ומחמיא לכל דג, סטייק עוף ושניצל.
או, אבל גם כאן יש סיבה לריב: הרי יש אלף מתכונים. נו, וכיוון ששוחר מדון אנוכי, וכיוון שיש לי שיח לואיזה מפואר בחצר, אפילו הוספתי עלי לואיזה למתכון שבחרתי וכך צנחו מניותי בבורסה של טביליסי לעד. אבל מה זה משנה: יצא רוטב מופלא ואני מאושר. בימינו זה לא מעט.
אז מה הטעם, אתם שואלים? תראו, זה לא סחוג. זה כן (קצת) חריף, אבל בעיקר חמצמץ, ועם טעם רענן, ירוק וטרי.
יאללה, לעבודה: