אני עדיין בענייני מתכונים מסדנת הבישול של פורום ההורים השכולים. ובכן, ישבנו בבית יפה ברמת גן, בגינה מופלאה ובה שני חתלתולים שחורים (אחד קצוץ זנב). בעוד חוסאם עבאס ואני מפצירים בצלמת רלי אברהמי שתעשה לנו תמונה למזכרת, השתלטו הנשים הפלסטינאיות על המטבח, קצצו, ארגנו, כבשו, המליחו, המתיקו ואפילו פיזרו סיד (סיד!) על דלעת. אחר כך הגיע תורו של חוסאם עבאס.
טוב, הוא שף דגול. ובכיר. בעיקר שף מוכשר, ועוד יותר בעיקר בן אדם. אז הוא הפליא בבישוליו ובעצותיו, ובמקביל, אני, הקטון באלפי מנשה, הכנתי ריבת חושחש. אבל אז התברר שאחת מהישראליות רוצה ללמד אותנו מתכון. פתחה הגברת המקסימה (והמצחיקה!) את פיה ונשאה מונולוג כזה: "אני לא יודעת לבשל. שום דבר. כלום. פשוט כלום, אני נשבעת. אבל היום אני, כן אני, אלמד את גיל חובב מתכון".
"איזה מתכון?", שאל גיל חובב.
"מלפפונים חמוצים בשקית".
"בשקית?!".
בשקית".
ואכן, לקחה הגברת שקית ניילון ורודה ומרשרשת, והפליאה עשות. מתברר שאחרי שסוגרים את המלפפונים בשקית, צריך לשקשק אותה. הייתם צריכים לראות אילו מחולות עם-ועמים המציאו הפלסטינאיות, הישראליות וצמד השפים בשלב השיקשוק. מזל שזה לא צולם בווידיאו.
למלפפונים האלה לוקח יממה וחצי להיכבש (בניגוד לשבוע שלוקח לאחיהם המצונצנים) ואז מתקבלים מלפפונים חצי-כבושים, מתוקים-מלוחים, רעננים ומזיעים כאלה, כמו המלפפונים שמגישים לך בדליקטסן בארצות הברית. מעדן, אני אומר לכם, מעדן. ובעיקר משהו גאוני בתכלית. לעבודה:
