תגית: תל אביב

מעל הכיריים של מסעדת מנסורה, במטבחה הפתוח למחצה, תלוי זר אדרות דגים, שיום אחד תיכנסנה למרק או לציר. זה מחזה משובב עין אפילו לשונאי דגים. זה חמוד, זה מקורי, זה

הלל תוואקולי הוא מבחירי השפים בארצנו, אבל הוא פחות מפורסם מעמיתיו כי הוא אינו משתתף בזירות הלודרים הנקראות מאסטר-שף, איירון-שף, עאמה-שף, שף-נולד, השף-הבא וכו’ וכו’ וכו’ וכיוצא באלה זוועתונים (האם

שאלה: אם היו אומרים לך על מסעדה שהיא חביבתם של דונאלד טראמפ והקרדשיאנז – זה היה עושה לך תיאבון? חשק לסור לשם? רצון להרים טלפון ולהזמין שולחן? בשתי מילים: תמצית

כן, כולם כבר יודעים – מזרח תל אביב זה ה-דבר. שם בונים, שם קונים, לשם כולם עוברים ובכלל – העתיד שייך למזרחיים. אני עברתי לשם לפני עשרים שנה בדיוק, רגע

כולם זוכרים את ‘ראצ’ה’, בית האוכל הגרוזיני הצוהל של לילי בן שלום. כולם זה הירושלמים (שם הוא נפתח) והתל אביבים (לשם הוא עבר. אבל הוא נסגר. עכשיו פתחה בן שלום

‘דלאל’, המסעדה הססגונית והצוהלת של שף גולן גורפינקל במורד רחוב שבזי בנוה צדק, אינה חדשה. למען האמת, במונחים תל אביביים היא כבר קשישה למדי. אבל השנים עשו לה רק טוב.

ברחוב זבולון 30 – בכתובת קצת מרופטת, נפתח לא מזמן מסעדונת רוסית בשם ‘נטשקה’ על ידי שתי נשים – אם ובתה, המגישות אוכל מהמולדת הישנה שכולו חן ואהבה. צריך לבוא

למה אנחנו לא אוהבים מסעדות מפורסמות? זה מוזר. כלומר, אנחנו אוהבים אותן, ברור שכן, אבל אם מישהו אומר לך “תן לי איזה מקום טוב בתל אביב”, אתה לא תעצום עיניים

בסוף זה קרה גם כאן, ברחוב הודיה בשוק התיקוה – מסעדה שמגדירה את עצמה ‘מסעדת שוק’, שנשענת על חומרי גלם מהסביבה המיידית, שמשמיעה מוסיקה (לרוב מזרחית) בקול ושעשויה בחן שאין

אודה ואבוש: אתמול בערב, כשהלכתי לראשונה ל׳מאייר׳, מסעדתו החדשה של אוסמה דלאל במלון עלמה בתל אביב, הייתי מריר כמו בקבוק קמפארי, שלא לומר כמוסת ציאניד. פעם, כשהוא עוד היה במסעדונת הזערורית