
בין מנהטן לקריית אריה
דוד שלי אמר לי פעם “אני לא התחתנתי עם דודה שלך, עד שראיתי את הרגליים של סבתא שלך”. חשבתי על כלל-החיים הזה כשהציעו לי במסעדה החמודה למשעי ‘הקדרה החמישית’ בפתח
דוד שלי אמר לי פעם “אני לא התחתנתי עם דודה שלך, עד שראיתי את הרגליים של סבתא שלך”. חשבתי על כלל-החיים הזה כשהציעו לי במסעדה החמודה למשעי ‘הקדרה החמישית’ בפתח
יש מצב שעמוס חיון גדול עלינו. הבחור עבד כשף במבחר דיזיינר-מסעדות בניו יורק ועכשיו חזר ארצה עם בן זוגו, כריסטופר. בתום חיפושים ברחבי תל אביב אחר מקום ראוי למסעדונת (“כמעט
אלוהים עדי שאני משתדל להיות ליברל. אדם באמונתו יחיה, או כפי שאומר הפתגם התימני: שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, איי קודנט קר לס. דא עקא, לאחרונה הרימה עדת הצמחונים
כשיצחק חזקיהו, הבעלים של המסעדה האתיופית ‘טנאת’ החליט לפתוח בית אוכל, היה לו ברור שהמקום שלו יהיה צמחוני. “אני יכול לחפור לך די הרבה זמן על הנושא הזה”, הוא אומר,
“איש בן שמונים”, מספר לי אדון חיים זבולון בקול מהוסה, “חווה אורגזמה מהקוסקוס שלי”. לא מדהים? קוסקוס הפלא מוגש במסעדת ‘הפינג’אן’ בבית שברחוב אגריפס 149. אותו בית נושא גם את
אם אמא שלי הייתה יודעת שאני כותב על מקום שנקרא ‘הזקנה’, הייתי חוטף על המקום שתי סטירות. אסור לכנות נשים בשם התואר הזה. מקסימום ‘הבשלה’ או ‘זו שבאוקטובר חייה’. אבל
פעם בכמה שנים זה קורה: פתאום, משום מקום, צצה מסעדה חדשה שהיא כמו משב רוח מרענן, חף מפלצנות ומיומרה, מלא חן וטוב טעם, והלב ממריא אל על. ‘זכאים’ היא בדיוק
ימים יפים עוברים על אוהדי מכבי תל אביב בכדורגל. הקבוצה החבוטה והמסוערת יודעת עונה זוהרת וב’מזנון הצהובים’, מועדון האוהדים והמעריצים הבלתי רשמי של הקבוצה, מעין מקבילה תל אביבית של ‘סימיקו’
שנים, שנים אני נוסע לגל”צ ועובר בפינה של יהודה הימית בלי להיכנס למסעדת שרה. למה, בעצם? כי היא לא משווקת את עצמה, לא מתבלטת, לא מנסה – נראה שטוב לה
חוות האחים צוק, שכפי ששמה מעיד עליה, שייכת לאחיו של ניר צוק, כבר מזמן איננה סוד. אי שם בעמק האלה, גרים האחים יחד עם עזיהם, ויוצאים מזה רק דברים טובים.