אחי ואחיותי, קוראות וקוראים יקרים.ות – אם יש לכם נוהג להתלונן על כל מה שעולה יותר משווארמה ש"נמאס מהמחירים האלה", אנא, דפדפו. הטקסט הזה יוקדש למסעדת 'רוטנברג' שבאתר גשר הישנה, על יד בית שאן, בואכה ירדן, והנה אני כבר מנפק ספוילר: ארוחת צהריים (שבע מנות) עולה 215 שקלים. ארוחת הערב, הכוללת ארבע עשרה מנות, עולה 350 שקלים. ואתם יודעים מה? הנה עצתי: טוסו לשם. זה שווה כל שקל וכל אגורה. זה מחיר מבצע. לא מקבלים איכות ומקוריות כאלה במחיר כזה בשום מקום אחר שאני מכיר.
הילה ויזהר סהר, בני הזוג שמאחורי המקום (היא על היינות והאירוח, הוא על המטבח) הפכו את רוטנברג לנוה מדבר של חן, טעם, יצירתיות, דעת וכל שאר הדברים שהולכים ונכחדים מעולמנו. אתה מבין לאן הגעת עוד לפני שנכנסת: קיר החזית של המסעדה שומר כפי שהוא, כולל הנקבים שהותירו בו פגזי מלחמות. על דלת השירותים (שנמצאים בחוץ, בבניין קטן ונקי) מחכה לך השלט הבא:
ואכן, ברחבה שבין מבנה השירותים למסעדה מנמנם ירדן, דוב קוטב חמוד (יש הטוענים שהוא כלב) וידידותי מאוד. המסעדה עצמה קטנה, יפה, חמימה וחלונותיה עשויים זכוכית מחוסמת, שהרי הם צופים היישר אל עמדה של צבא ירדן ולך תדע. על הקיר לוח ועליו שיר של לאה גולדברג. יש גם תמונה של אדון רוטנברג, הזקן מנהריים ויש צוות מאיר פנים, ידען, ידידותי מבלי להעיק ושש אלי קרב (כשהודעתי להילה סהר שבחבורתנו יש נמנעים מדגים, נמנעים מגלוטן ונמנעים מלקטוז היא השיבה: "רשימות כאלה עושות לי טוב בלב!").
הגענו לארוחת צהריים שמורכבת משבע מנות קטנות וטעימות להלל. למשל מנת השרטוקרי – דוגמיות טעימות של בשרים (בקר וכבש) כבושים במקום לצד חרדל רגיל, חרדל מותסס ולחם שנאפה במקום כמובן. ואיך אפשר שלא להתפעל מהמנה העיקרית – נתחי כבש עם עלים ירוקים ותפוחי אדמה – טעים, לא גדול מדי, לא זלילה מעיקה, פשוט נחת.
גם הקינוחים זהרו, למשל הקינוח שבתמונה – קסטרד תפוזים שהיה על גבול אי-המתיקות. סהר מבהירה שאין מדובר בטעות: "אנחנו מקפידים לעשות את הקינוחים שלנו לא מתוקים".
הארוחה לוותה ביינות נהדרים, פרי בחירתה הבלעדית של סהר. היא אחת הידעניות הגדולות בארץ בתחום, וגם עושה יינות משלה – אלגנטיים ומיוחדים. יש לציין שהיינות אינם כלולים במחיר הארוחה. מצד שני יש לציין שאף אחד לא מנסה לדחוף לך כלום ושמחים למזוג גם חצאי כוסיות – רק שתטעם ותיהנה.
'רוטנברג' היא פלא. היא רחוקה ושווה את הנסיעה, לא זולה ושווה את המחיר והיא ה-מקום לקחת אליו חברים שצריך להרשים. אתם יודעים מה? למה להתחבא מאחורי חברים? זה המקום שצריך להגיע אליו כשבא לך לפנק את עצמך, להביט סביב, להתעודד ולומר: אלי, העוד ישנם כל אלה? העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?
