לא קל להחזיק מסעדה כמו קלארו – היא עצומה בגודלה, שוכנת בנכס הכי יפה בשרונה, שמי יודע כמה עולה לשכור אותו, והתפריט שלה עצום בהיקפו (ועוד מתעקש על עונתיות). ים של צוות, ים של אורחים, ים של שעות פתיחה, אוקיאנוס של אוכל – בקיצור, זו מפלצת רעבה ותובענית שקצת פיגוע, קורטוב קורונה, טיל פה ושם – והלך עליך. ועדיין, קלארו עובדת היטב ושורדת לתפארת וכשהיא בתקופה טובה (למשל: עכשיו) היא גם מקום שכיף כיף כיף לאכול בו ולהשוויץ בו לאורחים מחוץ לתל אביב.
התקופות הפחות טובות של קלארו הן כשהתפריט שלה קצת מתעייף. או-אז, לא שהיא הופכת למסעדה לא טובה, אבל היא מרגישה קצת יותר כמו חלון ראווה של עסק קייטרינג עם אוכל מעט… מעט ממוחזר. כאמור, זה לא המצב עכשיו. תפריט סוף הקיץ של קלארו שמח, מגוון, עונתי ומשתלם (ושימו לב לבראנצ'ים בשישבת שהם כבר מוסד תל אביבי). מנה ראשונה של ארטישוק ירושלמי הייתה נהדרת, ומנה עיקרית של סלט חזיר פריך עם פלחי אפרסק הייתה נהדרת שבעתיים, קורצת במובהק לאוכל רחוב, פריכה, מתוקה, חמוצה, גסה, חצופה וכיפית להלל.
השירות בקלארו תמיד לבבי ולעיתים מעט איטי. חדר האוכל העצום הזה הוא אתגר, ולמרות שהמסעדה אינה חוסכת בצוות – ענני מלצרים משייטים בחלל כלהק כטב"מים, עדיין, מדי פעם יש איזו פלטה בשירות – קוקטייל שאינו מגיע בזמן, מנה שמתעכבת, צלחת שננטשת על השולחן וכו'. אתם יודעים מה? שאלה יהיו הצרות שלנו ושל קלארו. פה זה לא בית טיודור, המחירים של קלארו, שאינם על הריצפה, בטח שאינם בשמיים, ואם זה מה שצריך להקריב כי ליהנות מהמסעדה היפה והצוהלת הזאת – בכיף.
