זו לא חוכמה להגיד "אני מאוהב בנצרת" כי איך אפשר שלא. העיר הזו היא תיבת אוצר בכל מה שקשור בהיסטוריה, אדריכלות אוכל ו… וכמובן אנשים – תושביה מאירי פנים, תרבותיים, נעימים והייתי מאוד שמח שהם יהיו בני משפחתי. הפעם החלטתי לבקר בנצרת באופן מעט שיטתי יותר: לדהור למקומות סודיים על זנבו של המדריך יודע-הכל עיסאם נאסראללה (הוא האח של לונה מהמסעדה!!!). מדובר במשימה לא קלה כי עיסאם יודע ומכיר כל דבר, כל פינה, כל מנה, כל איש ולכן באופן טבעי רוצה שתאכל, שתכיר, שתהנה עוד ועוד ועוד – אבל כמה אפשר?
לעיסאם יש חברת טיולים שנקראת http://www.mysouk.co.il ואני ממליץ עליו ועליה בכל פה לתכנון ותיאום ימי כיף, סיורים קצרים וממוקדים, סדנאות ועוד (ולא רק בתחום האוכל – בכל תחום: אדריכלות, אמנות, היסטוריה, דת, מה שתרצו). הסיור שלנו, שנתפר לפי מידותי העבות, התחיל בכוסית ערק בחצר בית ילדותו של עיסאם, תחת עץ לימון עתיק ועל מצע חמצוצים. לצד הערק הוגש סלטלטון מעשה בית של עלי חרדל בר ולבנה ("זה מה שאוכלים עם ערק") וגם נתחי לימון שקטפנו מהעץ ועליהם קצת מלח שהזכירו לי תוספת של טקילה – מתברר שהערבים והמקסיקנים אחים. עוד למדתי מה היחס הנכון בין מים לערק בכוסית, מתי נכון להוסיף את הקרח ואפילו איך נכון להכין את הקרח, אבל אני לא מגלה. אני רוצה להיות המומחה היחיד (או שתלכו לעיסאם ללמוד).
עיסאם הוא איש צנוע ולא מבקש לכבוש לעצמו תארים לא-לו. כשהוא ראה שהתלהבתי מהערק, ישר עשינו עיקוף קטן אל חנותו של זאהי גרייב – מומחה ערק ידוע עם אוסף בקבוקים מירדן, סוריה, לבנון וישראל כמובן. גרייב מעביר סדנאות מסודרות של ערק ואפשר לקנות אצלו סוגים מאוד מיוחדים של המשקה האלכוהולי הזה (כולל ערק בזיקוק מרובע). חוץ מזה, הוא הג'נטלמן הכי מקסים שאפשר להעלות על הדעת.
עוד קצת הליכה והנה אנחנו מגיעים לשער יפה, צבוע בתכלת. עוברים דרכו ו… אנחנו בגן עדן. חצר, שהיא אולי החצר הכי יפה בארץ ובתוכה מסתתרת מאפייה 'אלביכ'. אפשר לאכול בפנים ואפשר בחוץ בצל העצים. הגישו לנו פוקאצ'ה עם חצילים ופלפלים (עיסאם: "האוכל הנצרתי מאוד מושפע מהמטבח האיטלקי"), ספיחה משגעת של עוף וגם בייגלה ירושלמי קלוי במילוי גבינות וירקות. היה כל כך יפה וכל כך טעים שלא רציתי לקום, אבל מה לעשות – חייבים.
מזל שקמתי, כי בתחנה הבאה, 'קפה אורסולה', חיכתה לי אחת המנות הכי טעימות שאכלתי בעת האחרונה: צלחת מהבילה ובה נתחי כבש, שעועית ירוקה ופול. בישול ביתי נצרתי עונתי במיטבו, ועונג צרוף (ראו תמונה ראשית). מובן שבכל מקום מפצירים בך לאכול עוד, לטעום גם מההוא, לא לדלג על הזיתים בכבישה ביתית (המעולים שבמעולים) – אבל איך אפשר? צריך למהר אל מוסד האוכל המפורסם ביותר בנצרת: 'אלבאבור' – חנות תבלינים שהיא בעצם מערת קסמים שיש בה הכול, ועוד. אלא שאם אתה מגיע עם עיסאם, אתה עובר בכל חדרי הקסמים של החנות ומגיע לחצר האחורית, שם מגישים לך עוד מאכלים ביתיים שהנפלא בהם הוא העסידה (הבעלים מעיד: "זה בעצם הקינוח הנצרתי היחיד שהוא מקורי ממש. את כל היתר גנבנו מהטורקים"). עסידה נצרתית היא רביכה מתוקה של קמח לבן, חמאה, מים וסירופ סוכר. מלמעלה זורים שפע שקדים ובוטנים ותאמינו לי, זה אלוהי.
ורק לסיום, ככה, כדי שלא נחשוב שאנחנו יודעים הכול, קופצים ל'כנאפה אבו עאוני' שם מגיש בחור חמד את המצאת הבית: נמורה. מדובר בכנאפה ממולאה במלבי טבעוני "ככה שזה פארווה", אומר בעל הבית בחיוך כובש.
זה שאני מאוהב, כבר אמרתי?
