אם יש משהו שאפשר להפיק ממנו חומרים נוגדי תיאבון, הוא שפים עם מוטו. אייל שני – אחד המוכשרים בטבחי ארצנו – הוא המלך בתחום המלל העודף והמופרך. אבל לא חסרים חקיינים או סתם ברברנים מטעם עצמם שמאלצים את המלצרים להרצות לך על "הביס המושלם", שמשרבטים הגיגים בשולי התפריט, ועוד לא דיברנו על ז'אנר התפריטים שמנוסחים באיזו עילגות מתבשמת מעצמה ("חריף של שושנה כפרה עליה" או "קישואים שלא תיכננו עליהם אבל נראו יפים בבוקר" ועוד זוועות למכביר).
והנה, במסעדת 'רשטא' שבעין ראפה (זה מול אבו-גוש. לא למדתם גיאוגרפיה?) מודפסת על התפריט אמרת כנף של השף והבעלים רנם ברהום: "אני פלאח ורועה צאן, צבע העור שלי כצבע האדמה שמזינה אותי, וזה המטבח שלי". ואני שואל: איך אפשר לא להתאהב על המקום? ובצדק התאהבתי, כך מסתבר.
לפתיחה מקבלים כוס תמרהינדי (ואחר כך קנקן) – אדום, מתוק, מרווה, ואם זה מרגיש יותר מדי סוכרי תמיד אפשר למהול במעט מים קרים. אחר כך כדאי ללכת על מבחר המזטים היומי (54 ש"ח) שבאמת משתנה מיום ליום, אבל תמיד מגיע עם לאפות ניחוחיות מהטאבון. לא כדאי לוותר גם על גליליות הזעתר המוגשות עם יוגורט עיזים (44 ש"ח) – מעין אמהות קדמוניות של הביסלי וטעימות פי אלף. אני מזהיר – זה ממכר וממלא ויש לנו עוד מנה עיקרית שאסור לוותר עליה (יש כמה, אבל אחת במיוחד).
תדאגו שהחברים שבאתם איתם יזמינו את השישברק (81 ש"ח) הכיסונים ממולאי הבשר שכאן הם כפריים וגסים במכוון (בצפון הם הרבה יותר ענוגים) ומוגשים כמובן ברוטב יוגורט חמים וחמצמץ. אתם, לעומת זאת, תזמינו פוכארה: כד חימר קטן החתום במכסה בצק ובתוכו תועפות של קוביות בקר וירקות. כל זה נאפה בטאבון ונפתח לנגד עיניך המשתאות. התוספת היא פריקי ניחוחית מאוד וערבית מאוד וטעימה מאוד והמחיר הוא 119 ש"ח. שווה כל גרוש.
השירות לבבי ומחוייך ונעים. בביקור אחר במקום הגישו לי קינוח אלוהי מחרובים. הפעם הוגשו (לפתיחה!) משמשים כבושים קלות עם יוגורט. מה שמוכיח שהצוות במטבח יצירתי ומוכשר ואוהב אוכל ובישול ואנשים01. וזה בדיוק מה שנפלא כל כך במסעדת 'רשטא'.
