זו לא הולכת להיות ביקורת רגילה. בביקורת רגילה צריך מידה של איפוק, מידה של ריחוק, אובייקטיביות. אבל בבואי לדבר על 'לונה ביסטרו', היכל האוכל הנצרתי של לונה זרייק, השוכן בקוביית זכוכית ושיש על גגו של קניון ביג בואך נצרת, אין בי איפוק, ריחוק ואובייקטיביות. כי אני, בפשטות, מעריץ את לונה. גם את האוכל הנפלא שלה, שתיכף נדון בו, אבל בעיקר את האישה שהיא – תרבותית, משכילה, חזקה, אוהבת, נדיבה. אין הרבה אנשים מופלאים כמוה במסעדנות ובארץ בכלל. אז הנה, כדי לספק גילוי נאות ולהתוודות שהמילים שאכתוב הן דברי אוהב, אני מצרף על המקום תמונה שלי עם לונה, על רקע עץ חג המולד במסעדתה. מבקרי מסעדות לא אמורים להצטלם עם בעלי מסעדות ו/או שפים, אבל לא כשמדובר בלונה, פשוט לא איכפת לי. זה כבוד בשבילי.
ועכשיו, בואו נדבר על 'לונה ביסטרו', מסעדה חדשה יחסית שאוי ואבוי למי שמחמיץ. היתרון העצום של המקום, עוד לפני שדנים באוכל, הוא שאין צורך לצלוח את פקעת הפקקים (המקסימה) הנקראת 'נצרת' כדי להגיע אליו. הוא שוכן על גגו של קניון ביג, מול נוף מרהיב, מוקף במגרשי חניה לרוב (בחינם!). המסעדה יפה, רחבת ידיים ונקייה. תשכחו ממסעדות של קניונים – זה לא המקרה. מדובר בהיכל אוכל נצרתי, מופת של כישרון, חדשנות, שמירה על המסורת וסקרנות – כן, כן, כל אלה משתלבים היטב ביחד.
תראו למשל את הסלטים שמקבלים לפתיחה. הגדול והצבעוני נקרא 'סלט לונה' והוא לא ערבי בכלל: "אני מתה על אוכל אסיאתי", אומרת זרייק, "אז המצאתי סלט עם הרבה כוסברה ופרחים וטעמים חזקים כמו שאני אוהבת. אני לא מוכנה להישאר בכלוב של החומוס". ולצד הסלט, מאפים ממולאים בגבינה וגם בפלאפל (!) מחמרה, טחינת סלק, חומוס (טוב, אי אפשר בלי), סלט עולש ורימונים, עלי גפן, פיתות מהטאבון המקומי ועוד ועוד.
בעבר, מנת הדגל של לונה הייתה המעשוקה – תבשיל קציצות סורי מלכותי מימי הביניים, עם תמרים, ג'ינג'ר ומי ורדים. המעשוקה עדיין מוגשת במסעדה ואוי למי שידלג עליה, אבל הנה בשורה: יש תבשיל דגל חדש, גם הוא מהמטבח השאמי (כלומר הסורי) המלכותי והקדמון: משמשייה. כשמה כן היא, המשמשייה מבוססת על משמשים. נתחים עסיסיים של בשר כבש מתבשלים ברוטב של משמשים יבשים טחונים, מסטיק וכוסברה. וזה טעים באופן שאי אפשר להסביר.
וכל אלה הם רק הקדמה למתוקים, שהם בכלל אליפות: מעמולים בעבודת יד שלונה מכינה לנגד עיניך, קיזחה – עוגיות קצח מסורתיות מתוקות-מרירות בצבע שחור מאיים ונפלא, וכמובן, הקינוח שאני מוכן לרצוח בשבילו (אני תמיד מתקשר ללונא לפני שאני בא כדי לוודא שיש): דלעת משומרת ב…סיד. כן, סיד! אין בעולם ממתק נפלא כזה.
ורק לסיום, עוד כמה מילים על האוצר האמיתי של 'לונה ביסטרו': כוח האדם. המלצרים והמלצריות של לונא, וכך גם הטבחים והטבחיות – כולם ידענים ומאירי פנים וגאים במורשתם ומכניסי אורחים – הלוואי על כולנו קרובי משפחה מקסימים כאלה. כל פעם שיש לי אורחים מחו"ל, כל פעם שאני מנצח בהתערבות, כל פעם שאני צריך להזכיר לעצמי שיכול להיות כאן טוב ויפה ונהדר – אני נוסע אל לונה לנצרת. ואף פעם לא התאכזבתי.
סעו גם אתם.
