ונשאלת השאלה: האם ניתן להגדיר את בית (מה בית? ביתן!) האוכל הזערורי של רפי פרסקי בפאתי פלורנטין כמסעדה? לא בטוח. יושב פרסקי, אושיית מוסיקה לשעבר, בקובתו האינפיניטסימלית הממוקמת ברחוב מזרחי 33 פינת וולפסון 5 (שזה, פחות או יותר, בית השחי של תל אביב והטוסיק של פלורנטין) ועושה אוריגמי בבצק. קוראים לזה דים סאם, ואתם לא מאמינים כמה שזה חמוד.
זה חמוד בעיקר על רקע מגיפת הדים סאם המתועש והכשר הפוקדת את רחובותינו. פרסקי מכין הכל בעצמו – בצק, מילוי, קיפול, אידוי – הכל, חוץ מהבצק השקוף של הדים סאם שרימפס “את זה”, הוא אומר, “יש שתי סיניות מרעננה שעושות לי במיוחד. אבל את השרימפס שבפנים אני מכין בעצמי”.גם מוסיקת הרקע (“פלייליסט” בלשון תל אביב) היא בחירתו האישית של פרסקי, והיא משובחת מאוד. משקאות חריפים אין, אבל לקינוח, יש משהו עם טפיוקה. כיוון שטפיוקה היא עונש שאלוהים השית על הטבעונים, דילגתי (פרסקי נשבע שזה טעים לאללה).
יחד עם החיוך הביישני של בעל הבית, החן הנעבעכי הנסוך על כל מנה ומנה והמחירים הקטנים כמו המקום עצמו, מתקבלת נקודת חן מטורללת ומופלאה. להגיד ששווה לבוא לכאן במיוחד מחוץ לעיר? זה לא (וגם לא תמצאו חניה בחיים שלכם). אבל אם אתם בסביבה – תענוג.
לסיכום: קטנצ'יק, טעיםצ'יק, חמודצ'יק.