איך יודעים שמזללה היא לא רק טובה אלא מצוינת? לי יש שיטה לדעת: צריך שהתור יהיה שמח. ככה זה ב'זורבה' הנתנייתית, ככה זה ב'ג'סמינו' התל אביבית' וככה זה ב'מצלה' הירושלמית וגם ב'טאקוס לואיס' שברחוב שלומציון המלכה 11 בבירה. המקום קטן וזעיר ואת הטאקוס אתה מזמין בדלפק ואז לוקח לשולחנות – מיעוטם בפנים ורובם ברחבת אבן בשיפוע מסוכן בחוץ (טיפ מעולה: שימו לב שיש גם דלפק אכילה בחוץ, מאחורי המסעדה, והוא משקיף על כל השמחה וגם רגוע יותר). התפריט כתוב על הקיר וכמה שצפוף, וכמה שלוקח זמן – לכולם יש מצב רוח טוב. כי כולם יודעים שבעיר הזאת של ההפגנות והכתלים והמתח והצעדות והקדושה ומה לא – הם הגיעו למקום הנכון.
מטעמי כשרות, האפשרויות הן של טאקוס צמחוניים, דגיים, ציפוריים או בשריים, כלומר אין גבינה בשום דרך. יש אפשרויות אקזוטיות ( לשון) ויש קלאסיקות מקסיקניות וישראליות (כלומר שוארמה). חוץ מזה יש בירה שפירא מהחבית או מבקבוק (אנחנו בירושלים, כזכור, ועושים כבוד לבירה המקומית) ויש גם בר קטן עם מבחר מפתיע של טקילות וג'ין.
הכל ענייני וישיר בטאקוס לואיס, והכל מחויך ואדיב, עם נוכחות אמריקנית ברורה משני צדי הדלפק. שלושה טאקוס (לא גדולים, אבל טעימים אש, עם טורטיות עבודת יד) בכל צירוף מילויים, פלוס קצת גואקמולה וקצת ירקות, פלוס שתייה קלה יעלו 52 ש"ח. אה, ואם רוצים יש גם קוקטיילים וצ'ורוס לקינוח. פלא שכולם שמחים?
בפעם הבאה שאת/ה בירושלים – שווה עצירה.
