מה לעשות, ובית מספר חמישים ואחת ברחובות שונים נמצא מתאים כאכסנייה למוסדות אוכל. יש בר 51 ברחוב הירקון וקפה חמישים ואחד (כך, כולל השגיאה בעברית, שהרי יש לומר חמישים ואחת) ברחוב אחד העם (כאן אחד זה בסדר). אשר על כן, בחרו פרנסיה של המסעדה האיטלקית החדשה ברחוב נחלת בנימין 51 לכנותה Fifty and One. לא נצר כאן על השם הלועזי, כי יש מלחמות יותר בוערות. וחוץ מזה, מדובר בחמד של מקום, אז מה לנו כי נלין.
נראה שתל אביב חסרה מסעדות מהסוג הזה: איטלקיות לא יקרות מדי (לא זולות ממש, אבל לא יקרות כמו 'פרונטו' הנהדרת), שאתה מרגיש בהן לגמרי במסעדה אבל מרגיש גם את השמחה, את רוח הזמן, את הגעש של תל אביב או כפי שיגידו לך מקומיים, את ה-vibe. וזה בדיוק מה שמרגישים כעת בנחלת בנימין שהופך לעת ערב למדרחוב סואן שבו נתיב קורקינטים קמיקאזה ותרי"ג בתי אוכל. "האמת", אומר בעל הבית הצעיר והירושלמי, "אני כל הזמן מפחד שידרוס אותי קורקינט".
מסעדת Fifty and One שוכנת אם כן לחופו של נתיב הקמיקאזה הזה, ותופסת אטריית נדל"ן מאורכת וקצת יצירתית (באמצעה נטועה חנות מוצרי חמשל שאינה קשורה לעסק, אבל המסעדה מתפקדת מימינה ומשמאלה של החנות). זה משעשע, ומשעשעים לא פחות שיחי הבזיליקום המלבלבים בעציצים התוחמים את העסק העירוני הזה. אומרים שאחת הדרכים הבטוחות לדעת אם מסעדה איטלקית שווה את המאמץ, היא מנת הקאצ'ו אה פפה שלה – פסטה פשוטה ברוטב פלפל שחור ופקורינו. ובכן: הידד! המסעדה עברה את טבילת האש בצבעים מעופפים.
יש גם ארנצ'יני טעימים להפליא (טוב, איך אפשר ליפול בטיגון עמוק? הרי גם אם אטגן את משקפיי זה ייצא פריך וטעים) וניוקי מוצלחים, מה או שתיים של דג, סלטים טובים ונדיבים ושום דבר לא קופץ מעל הפופיק, שום דבר לא מנסה להדהים – אלא פשוט להיות בסיסי וטעים וצוהל ונאמן למזרח הים התיכון או שמא לדרום איטליה. ואתם יודעים מה? זה אחלה.
שימו לב: אני כותב שהמסעדה נגישה כי היא בקומת קרקע. אבל השירותים במעלה המדרגות, כך שזו נגישות חלקית בלבד. שימו לב: הזמנת שולחן היא קצת אתגר כי אף פעם לא עונים בטלפון. אבל שימו לב: ארוחה זוגית כולל יין תעלה פחות מ-400 ש"ח. במונחי תל אביב 2023 זה מחיר סביר.
