מקום שמתחיל בהתחכמות של הטמבל ההוא, נו, ג'וני דפ, נשמע כמו צרה צרורה. אבל תשמעו: 'וינונה פוראבר', גסטרו-בר היין התל אביבי הקרוי על שם הקעקוע שעשה איזה מסומם הוליוודי על שם חברתו לרגע (עם הקוראים הסליחה) הוא מקום נפלא, לא פחות. אז בואו נעזוב את השם.
בצומת הרחובות שלמה המלך והמלך ג'ורג', ממש מול 'הקוסם', מתמקד מלך שלישי: אביתר מלכה. בוגר מטבחי שף שונים וזוכה בריאליטי אוכל כלשהו (מהתכניות האלה אני מתרחק כמו מאש) ובעיקר איש מוכשר לתפארת ואתם יודעים מה? גם צנוע. אינני מכיר אותו אישית, כך שהצניעות שאני מייחס לו אינה מגדירה דווקא את אופיו, אבל התפריט שלו צנוע, רגוע, לא מתפרע ופשוט נוסך אופטימיות בלב, שאפילו בימים ניחרים אלה ובצמתים ניחרים אלה, אפילו זוכי תחרויות בישול ניחרות יכולים להיות אנשים חושבים ותרבותיים.
המקום פשוט וחמוד (יפה זו הגדרה גדולה ומחייבת מדי), מעין בר יין יום-יומי שאתה חולם למצוא בפינת רחוב בחו"ל. מגרעתו היחידה מבחינה מבנית היא שמחוסר מקום, השירותים מוקמו אי שם בשחקים והעלייה אליהם נעשית בגרם מדרגות עקלתוני ולא נוח. זה לא המקום להביא אליו את סבתא, וחבל. אבל חוץ מזה כיף שם, ואיזה כיף שזה קורה באמצע תל אביב. התפריט כאמור קטן, הן באורכו והן בגודל המנות: אלה אינן מנות לתמאעים ושוחרי שווארמה אלא יותר ליווי אלגנטי ליין שמתחרה ללא ספק על תואר כוכב הערב – תפריט היינות מקורי, מרתק ואפילו לא נורא יקר. מנה ראשונה: 'ברוסקטה גבינת רכס ופרי הכי טעים שיש היום' (47 ש"ח) – טוב, אז הניסוח משתייך לסגנון התפריטים הנעבעכיים של העשור הקודם, אבל צמד פרוסות הברוסקטה היו נהדרות למשעי. הייתי מזמין עוד ארבע בכיף.
אחר כך הגיעו אניילוטי דלעות שרופות בחמאת מרווה עם שברי עוגיות אמרטי (לא להיבהל. איטלקים אוהבים לשבור עוגיות מעל אוכל מלוח. במילאנו שוברים עוגיות תפוז מעל ריזוטו) – שוב, מנה ממש קטנה של אוכל ממש נפלא. המחיר הוא 67 ש"ח וזה לא ממש זול אבל גם לא יקר רצח במונחים תל אביביים וכל כך, כל כך טעים. והיו גם קישואים צלויים עם לבנה לטובת הצמחונית שבחבורה וקבב בר ים עם חציל ובמיה לטובת החצימחוני. הכול בוצע לתפארת, בקטנה ובלי לקפוץ מעל שום פופיק.
תשמעו – שיחוק.
