מחשבון הפייסבוק של הבר-מסעדה 'הנסיך' נתבשרנו שהנסיך צ'ארלס, שלאחרונה הוכתר למלך צ'ארלס השלישי הוא נימול. אין מתאבן מזה! חיש קל שמתי פעמי לבית האוכל הנסתר למחצה והענקי לחתולין, המאכלס את הקומה העליונה והגג של הבית ברחוב נחלת בנימין 18 בתל אביב. הכניסה כמעט נסתרת, אבל ברגע שנכנסים… זה הדבר המרשים ביותר בעיר. ככה תל אביב רוצה להיראות! מין חירבע-שיק שאין כמותו לנוי ולהידור (וליצירתיות!). עולים קומה ומתחילית לפחד.
למה לפחד? כי המקום אדיר בגודלו. במונחים תל אביביים אלה תועפות נדל"ן שאיש לא יכול להרשות לעצמו. בראש המדרגות, מימין, יש חלל שנראה ריק. אבל משמאל מתגלים סימני חיים: עוד חלל גדול שמוביל לגג גדול הימנו ושם עוסק צוות המקום בהכנות לערב ובמתן שירות ללקוחות שהגיעו גם בצהריים. כי זאת עליכם לדעת: 'הנסיך' הוא בעצם מקום של ערב. כל כולו משדר צעירות תל אביבית-ברלינאית מרהיבה ומגניבה (מסכי טלוויזיה נושנים וקונספטואליים, תועפות גרפיטי, עציצים נעבעכיים, ריהוט נושן… אתם יודעים, ממש כמו ב'אדמונד' וב'POC'). אבל אם עושים הכנות לערב בצהריים – למה לא לשרת את הציבור גם בשעות האלה?
וזה בדיוק מה שעושים ב'הנסיך' בחן רב, בנועם וביעילות מפתיעה. אבל רגע, רגע, באנו בשביל הקוקטייל שנקרא על שם הנסיך הנימול, לא? ובכן, הוא נרקח על ידי ברמן עם אפרו, כולל כל העפת השייקרים באוויר וליהטוטי כוסיות המדידה, והיה טעים לתפארת: שילוב של מיץ פירות, ג'ין, קמפרי, פימס [בפייסבוק של 'הנסיך' קוראים לזה 'פימפס' (סליחה צ'ארלס)], מוגש על קוביות קרח, לא מתוק מדי ובאמת – בעיר ברוכת בארים, שברמניה ממציאים חדשות לבקרים קוקטיילים איומים בתכלית, האחד הזה היה משב רוח מרענן.
והאוכל? תראו: זו לא ממש מסעדה. זה יותר באר עם אוכל. כך חשבתי לפחות עד שטעמתי וגיליתי ש… שהכול טעים ממש! שניצל עגל (67 ש"ח) היה גדול ופריך ונהדר. צמד ברוסקטות עם אונטריב מפורק (56) היו ממש טעימות, ומשביעות לגמרי. מנת הנקניקיות עם השוקרוט (66 ש"ח) הייתה אחלה, וכך גם הסלט הירוק. ממש-ממש טעים! וזול!! ומשביע!!! כן, המון סימני קריאה יש כאן, כי מדובר בנווה מדבר.
טוב, מייד אמרתי לעצמי שאני עף על המקום יתר על המידה, ואינני יודע כיצד זה קרה/ לפתע נכנס בי הילד הרע/ והזמנתי קינוח. ולא סתם קינוח: פורטוקלופיתה, שהיא עוגת פלא יוונית שמכינים מפילו מוקווץ', תפוזים ויוגורט (המהדרין משתמשים להכנתה בשמן זית ולא בחמאה או בשמן רגיל). כיוון שאני מחשיב את עצמי לפורטוקלופיתולוג מדופלם, הנחתי (כלומר ידעתי) שאין סיכוי שנסיכי 'הנסיך' יצליחו להכין פורטוקלופיתה כהלכה, ובטח שלא מוצלחת כמו שלי, וכך אני אוציא ולא מעט מן האוויר החם שבבלון הנהדר הזה. אז תשמעו: הפורטוקלופיתה של 'הנסיך' (41 ש"ח) יותר טובה משלי. הרבה יותר.
זהו. יש לי רק מילים טובות להגיד על המקום הזה. אה, בכל זאת הסתייגות אחת לסיום: אני חושש שבערב רועש שם ברמות על. לצעירים זה בטח לא מפריע ואולי אף מענג בדרך עלומה. אני מניח שמי שיושב על הגג עצמו, כלומר במרפסת הפתוחה, מצליח להתחמק מחלק מהרעש, אבל לא נראה לי שרמת הדציבלים מאפשרת חיים לאנשים בגילי. נועצתי בנושא עם הצוות. הברמן אכן הודה שרועש. העלמה שלצדו האיצה בי במאור פנים להגיע גם בערב. "אתה תסתדר, אתה תראה שתסתדר. אתה תראה! תבוא, באים הרבה בגילך". וזה מזכיר לי סיפור:
אחרי שוויסלבה שימבורסקה זכתה בפרס נובל, כל העולם רצה לראיין אותה. היא נקלעה לבעיה: מצד אחד, העולם צמא. מצד שני, אין לה חשק להתראיין שוב ושוב. מצד שלישי, היא גברת פולנייה אדיבה ולא רוצה להעליב עיתונאים שוחרי טובתה בסתם סירוב גס. אשר על כן היא הורתה לעוזרה האישי להשיב לכל הבקשות כך: "הגברת שימבורסקה תשמח להתראיין, ברגע שתהיה צעירה יותר". ואז גם אני אבוא ל'הנסיך' בערב.
אבל בצהריים? אני עובר לגור שם!
