מזל שאין מקומות ישיבה ב'ג'סמינו', מזללת הבשרים הפשוטה והמהוללת ברחוב אלנבי בתל אביב. כך נחסכים מאיתנו הנופים הישראליים כל כך של חצאי תחתים גבריים מבצבצים מג'ינסים. מי שרוצה לאכול בתוך ג'סמינו אוכל בעמידה ליד דלפק קטן. מי שיוצא החוצה ואוכל בישיבה על הספסל – עושה זאת עם התחת בכיוון רחוב אלנבי. שנוסעי האוטובוסים של 'דן' יתמודדו עם המראות הקשים.
ג'סמינו, מעין חיים שלאחר המוות של 'סטפן בראון', היא דוכן על האש שמוציא אנשים מדעתם, בעיקר אם הם גברים. אנשים מגיעים לכאן מייד עם רדתם מהמטוס, רגע לפני עלייתם על המטוס לניכר, באמצע הלילה (איזה תור של דלוקים יש כאן אחרי חצות, אללה יסתור!), בשעות לא סבירות כדי להימנע ככל האפשר מתור והכול, עם תשוקה אמיתית בלב. מה שמוכרים כאן הוא פשטות, ישירות ומצויינות (והכול במחירים סופר סבירים): הכוכב הוא הקבב (עגול, לא מאורך) ויש גם נקניקיות, פרגיות, לב עגל חריף, קומבינציה (נקניקייה וקבב) ולפעמים-לפעמים פילה.
זהו. הבחור שמופקד על הגריל מנפנף עליו בקרע קרטון, סלט הירקות בסיסי למשעי וטרי למשעי. הטחינה אינה מים לבנים אלא משחה סמיכה ומתובלת. בתוספות צריך לבחור אם רוצים או לא רוצים עמבה וחריף וזה כל הסיפור. ללמדך, שלא צריך דרמה וצילצולים: לפעמים פשטות = מצוינות, ואם משדכים את זה למקצועיות + חוסר תמאעות (בתחום הכלכלי) – הרי לכם נוסחה למוסד מנצח (מי היה מאמין שלעת בלותי אעסוק במתמטיקה שימושית).
