עד לא מזמן, באבאג'ים הייתה סוד חצי כמוס. המסעדה הטורקית המשובחת והבלתי כשרה (יש גם סניף-קיוסק כשר ברחוב השלושה, ויש עוד סניף בבת ים) נמנמה ברחוב שלמה שאנחנו קוראים לו סלמה, במעון שדמה לפנצ'רייה יותר מלמסעדה. כשהיית נכנס גילית מסעדה נקייה ומאירת פנים, אבל מבחוץ זה נראה די זוועה, חייבים להודות. והנה, לא מזמן סגרה המסעדה את שעריה רק כדי לחצות את הרחוב ולהתמקם במקום בדרך שלמה 44 (הכתובת הישנה) בדרך שלמה 43, בקומת הקרקע של בניין דמוי אמבה מבית היוצר של אילן פיבקו. בעיצוב החדש יש קצת יותר גליץ אבל תשמעו, למה ללכת סחור-סחור, העיקר הוא שהאוכל נשאר בול אותו דבר.
כן, אני יודע, ממש כמו בחומוס, כך גם בשוארמה, לכל גבר ישראלי יש מקום סודי שהוא נשבע אך ורק בו. ואני אומר: למה שהמקום שלי יהיה סודי? בעיני השוארמה של באבאג'ים (וליתר דיוק, מנת האיסקנדר, שהיא שוארמה בצלחת, על ריבועי פיתה וירקות קלויים, עם תועפות של חמאה ויוגורט) היא הטובה בעיר ובארץ. אל בהלה: אפשר לבקש טחינה במקום החמאה ואתם יודעים מה? אפשר לבקש גם שילוב של שוארמה וקבב על פיתה, כמו שרואים בתמונה. הקבב, מצדו, מגיע עם רוטב עגבניות והשילוש של כל אלה הוא פשוט כל מה שהנפש יודעת לחלום עליו.
ואי אפשר בלי קצת אזהרות: דלגו על הסלטים. הם לגמרי לא בליגה של השוארמה. גם אם הם מגיעים בחינם – חבל על המקום בבטן. לעומת זאת, שמרו מקום בבטן למאפי הקינוחים הטורקיים המוכנים במקום כי הם מעולים לתפארת. אבל שוב – אל באבאג'ים מגיעים בשביל השוארמה והקבב (וגם בשביל הפידה הנהדרת – מאפה בצק במילוי גבינה, שלא תמיד יש). לא בשביל הסלטים ולא בשביל התוספות. בצהריים המקום הומה, בערב די ריק. אל תחמיצו.
