כשקפה אדמונד פעל במשכנו הישן ברחוב יהודה הלוי, הוא היה ארץ פלאות: הכניסה למתחם הייתה דרך רחבת זבל משובבת עם כל מני שברי כורסאות ופגרי רהיטים, אבל ברגע שהיית בפנים, התברר שהגעת לגירסה התל אביבית של הארץ המובטחת. הלקוחות היו על כל ספקטרום, מכל מגדר, בשולי כל קשת זהות, העיצוב היה מעבר לאלטרנטיבי והאוכל היה נפלא (ועוד לא דיברנו על השירותים!). דא עקא, בתל אביב כמו בתל אביב, שכר הדירה הרקיע והרקיע עד שנגמרו השחקים הבעלים נאלץ לסגור.
חיש קל, נפתח קפה אדמונד מחדש בגירסת אדמונד-לייט ובמיקום המפתיע ביותר שאפשר להעלות על הדעת: ברחוב יצחק שדה, שביום הוא גן עדן לחלפי רכב ובלילה הוא גן עדן ל… לא חשוב. הפעם, אדמונד אינו שוכן ברצף חצרות מטורללות אלא בקומת הקרקע של המלון/הוסטל Gia ושוב – עם עיצוב שובב וצוהל, מסרים קוסמיים על הקירות ובעיקר-בעיקר תפריט מעולה בכיכובו של טוסט האבוקדו הטוב ביותר בעיר (יש מצב שגם ביקום). הסוד טמון בלחם איכותי במיוחד ובשכבת טחינה גולמית מתחת תועפות האבוקדו (וקצת צ'ילי גרוס מעל). זהירות, זה ממכר.
"ולמה אתם לא פותחים בשבת?!" אני גוער בבעל הבית.
הוא נבהל מאוד. "לא, לא…", הוא ממלמל, "לא בשבת!".
"אבל למה?"
"מה, אתה לא יודע מה קורה אם פותחים בשבת?"
"לא. מה קורה?"
"מתגרשים".
