בואו נתחיל בחדשות הטובות: 'אבן עזרא' החדשה יחסית, בפינת דרך יפו ורחוב המשביר בואך שוק לוינסקי בתל אביב, היא חמד של מסעדה. באמת. טעים שם, השירות נפלא ואפשר לבחור בין ישיבה בקומת הקרקע, בפנים או בחוץ – באווירת זבלה-שיק תל אביבית מצודדת (בלי ציניות), או בקומה מעל – חלל נעים להפתיע, נקי, לבן, מודרני ונעים. האוכל המוגש באבן עזרא (שהיא מסעדת-בת של עזורה התל אביבית ומסעדת-נכדה של עזורה הירושלמית) הוא אוכל ירושלמי, כולל קציצות עוף, כולל קבאב, כולל סופריטו. אבל המחירים… המחירים מהחלל החיצון.
כן, אלה החדשות הרעות: מה שעולה בעזורה הירושלמית X, עולה באבן עזרא 2X. וזה מוזר. למה זה צריך להיות כל כך יקר? האם יש הצדקה למנת קבאב ב-142 (מאה ארבעים ושניים!) שקלים? ולמה סופריטו עוף, שעולה במסעדת הסבתא הירושלמית 50 ש"ח, עולה בנכדה התל אביבית 118 ש"ח? והאם יש הצדקה לגבות על מנת קציצות לוקוס 178 (מאה שבעים ושמונה!) שקלים?! אתמהה.
כן, נכון, אם מזמינים מנה עיקרית מקבלים מבחר סלטים ולחם בחינם. אלה מגיעים במנות זערוריות – מעיין צ'ייסרים של אוכל, אבל למען ההגינות יש לומר שהמלצר (הנפלא, הרהוט, הלבבי והיעיל) שש למלא כל מה שנגמר. ועדיין – אין דרך אחרת להגדיר את זה: זה יקר מדי.
אבן עזרא היא מסעדה לבבית וישירה, שמביאה את האוכל הירושלמי לתל אביב. קציצות עוף ברוטב לימון, צ'יגה (קובה נייה צמחונית) וסופריטו עוף – כל אלה היו טעימים. לא נושאי בשורה, אבל בהחלט אוכל כיפי. וכמה נחמד שאפשר לקבל יחד עם האוכל העממי הזה נגרוני עשוי כהלכתו. ועדיין – למרות האופנתיות, למרות המיקום המנצח, למרות השירות המעולה ולמרות המקוריות – המחירים צריכים לרדת בשיעור דרמתי כדי שזה יהיה מקום משתלם.
