מכירים את זה שהארוחה כל כך כבדה, שפשוט אי אפשר לקנח בעוגה? ליל הסדר הוא דוגמה מצוינת (שלא לדבר על קמח), אבל לא חסרות הזדמנויות. הנה קינוח קליל המורכב מתות שדה, קצפת, נשיקות מרנג, רוטב תות ו… ואחלה סיפור כולל הפעלה לילד/ה נבחרים מהקהל.
ובכן, הנה מה שעושים: קונים הרבה-הרבה תותים (נגיד, שלוש סלסילות) ומנצלים את מחירי הרצפה שלהם בעונה זו. מסלסלה אחת (או מכל המצ'וקמקים) מכינים רוטב תות: פשוט מסירים את העוקצים ומרסקים במעבד מזון יחד עם חצי כוס סוכר. אפשר להכין אפילו שלושה ימים מראש ולשמור במקרר.
מכינים המון קצפת (משתי חבילות שמנת מתוקה, ואל תשלו את עצמכם שאפשר משמנת מתוקה 10% – היא פשוט לא תקציף). עכשיו מסדרים שכבות-שכבות בקערה: תותים, נשיקות מרנג, קצפת ורוטב תות. מסדרים יפה את התותים הכי ייצוגיים מלמעלה, מביאים לשולחן, ועכשיו השוס:
בוחרים ילד שרוצים לצ'פר (נגיד, זה שלא מצא את האפיקומן) ומספרים לו מראש ובסוד את הסיפור של המנה ולמה קוראים לה Eton Mess (בתרגום חופשי: בלגן בנוסח איטון). הילד ניגש וכף הגשה בידו לקערה ומספר לנוכחים: "איטון הוא בית ספר מאוד-מאוד יוקרתי באנגליה. לומדים בו בני המעמד העליון. יום אחד עשו פיקניק והביאו את קינוח התותים והקצפת המפואר הזה. רגע לפני שהגישו, בא כלב גולדן-רטריוור ו…"
בשלב זה לוקח הילד את כף ההגשה ומחולל פוגרום בקינוח המעוצב: מערבב, כותש, הופך עליונים על תחתונים ובקיצור – מכלע לו את הצורה. הוא ממשיך ומספר: "…התיישב על הקינוח! אבל גילו שזה טעים גם ככה, ומאז מגישים איטון מס בצורה הזאת".
נסו את זה. זה טעים נורא וזה אחלה סיפור (אמיתי).
יאללה, לעבודה:
