למרבה הצער, לא יצא לי להיות פרסי. לפחות לא בגלגול הזה. זה די טראגי, אם חושבים על זה, שהרי כששואלים אותי מה המטבח האהוב עלי בתבל אינני מהסס לרגע ומשיב "פרסי". ובכל זאת אלוהים לא חנן אותי אפילו בגן פרסי אחד. באסה.
טוב, זה לא אומר שצריך להיות תבוסתן. חברה פרסייה של חבר הודיעה שיש לה מתכון מעולה לגונדי בשרי, שהיא רשמה מפיה של סבתה שנקראת טלי ("עוד בפרס קראו לה טלי!"). מייד דרשתי לקבל צילום של הפלא. אני מכיר גונדי עוף – אותו כדור טניס דגול המורכב מעוף, חומוס והל. עם השנים פיתחתי את הדגיגונדי – גונדי עוף שעשוי מדג, שכן אלוהים העניש אותי בחבר חצימחוני. אבל מתכון לגונדי בשר לא היה לי. עד לפני שבוע.
חמוש במתכון הפשוט והברור של סבתא טלי, ניגשתי לעבודה: קניתי בשר טחון (וביקשתי שיטחנו לי לתוכו את הבצל והירק), הוספתי תועפות של ירק ולשתי את התערובת יחד עם האורז. אחר כך אשפזתי במקרר למנוחת לילה ולספיגת טעמים. אפשר להסתפק במנוחה של שעה אבל אמרתי – נעשה לגונדי כבוד.
למחרת, זימנתי חבר, הכנו לנו דריי מרטיני והתפנינו לכדרר כדורי גונדי. יצאו המון והקפדנו שהם לא יהיו קטנים מדי, שהרי כל הכיך בגונדי הוא שמדובר בקציצות עם כבוד. זה הזמן לומר שמבחינת הירק – כל המרבה הרי זה משובח. המטבח הפרסי הוא אחד הירוקים בתבל, וכפי שרואים בתמונה – הכדורים באמת עתירי ירק. ואורז. ובשר.
עכשיו הגיעה העת לטגן קלות בצל פרוס בסיר ולהצהיב אותו בכף גדושה כורכום. אני מודה שכאן קצת חששתי – כמות הכורכום נראתה לי תועפתית – אבל הלכתי עם סבתא טלי ולא התחרטתי. בסופו של דבר התקבל תבשיל נפלא, חמוץ ודשן ושימו לב לתפוחי האדמה – בפעם הבאה אני אשים יותר. הם כמעט גנבו לקציצות את ההצגה.
מהמתכון שלהלן מתקבל סיר גונדי שיאכיל וישביע בקלות שישה סועדים ויותר. לא לשכוח שאסור להפריז בנוזלים – אלה קציצות עם הרבה רוטב ובשום פנים ואופן לא מרק.
ועתה קבלו עדכון: צברתי ניסיון במתכון, עשיתי עליו לא מעט קילומטרז', והנה אני מודיע שאם יש לכם בבית חצימחונים, כלומר בריות המגדירות את עצמן כ"צמחוני-דגים", או אם סתם בא לכם על גרסה לא בשרית – אפשר בהחלט להכין עם דגים במקום בשר. אני משתמש בפילטים של לברק, ללא העור (אותו משקל כמו הבשר ואותו יחס מול האורז), שאני מרסק במעבד מזון. ככה זה נראה בסוף:
וטיפ אחרון: כדי למנוע מהתערובת להתפרק (הן בגרסה הבשרית והן בגרסה הדגית) כדאי לסחוט היטב את הבצל הקצוץ או המגורר – פחות מים בתערובת = יותר חלבון = פחות סכנת קריסה.
יאללה, לעבודה:
