כיצד נכין מקדונלדס?

בבית, הכוונה להכין בבית. יש ספר שמלמד איך, ואתם לא מאמינים מה הסוד

טוד ווילבור, עיתונאי אוכל אמריקאי, פרסם אי אז בימים שני ספרים שהפכו לקלאסיקה: 'מתכונים סודיים ביותר' ומייד אחריו 'עוד מתכונים סודיים ביותר'. המתכונים שבספרים אינם לקוחים ממחברות חסויות של שפים גדולים – בינינו, את מי מתכונים כאלה מעניינים? – הם לקוחים מכספות של תאגידי מזון ענקיים ומספקים לנו, הריקי כהניות של העולם, אפשרות להכין בבית את כל הג'אנק פוד שאנחנו אוהבים: עוגות כמו במרכול, משקאות כמו במכונה והשיא: המבורגר כמו של מקדונלדס.

הסניף באתונה עובד חזק (סתם)

שיהיה ברור: זה לא שווילבור באמת פרץ לכספות האלה. אבל לדבריו, הוא ניסה, שיפץ, למד, דייק, שייף ושחזר במטבחו הביתי עד שיצא לו בול כמו במזללה, וכשהוא אומר בול, תודה לאל, הוא אינו מתכוון ל"אני אכין לכם מקדונלדס אבל בריא יותר", אלא "אני אכין לכם מקדונלדס אבל מקדונלדס". אתם יודעים מה? למה אני מכניס לו מילים לפה, יש לו מנטרה כל כף יפה שהוא ניסח בעצמו. בבקשה: "אני אוהב לחשוב שעבור קוראי", כך ווילבור, "הספר הזה יהיה נווה מדבר של ג'אנק-פוד בישימון הבריאות".

נו, אז מה הסוד של מקדונלדס קלאסי? תתפלאו. לפי ווילבור, מדובר בקמצנות שהופכת את הקציצה האמריקאית למגיפה נפלאה כזו, שכולנו אוהבים להידבק בה. הסבר: כולם חושבים שגדול יותר זה טוב יותר. ולא היא. כשאנחנו מכינים המבורגרים בבית, הטעות הרווחת היא לעשות אותם בנדיבות, כלומר גדולים ועבים. או-אז מתכווצות הקציצות על המחבת או על הגריל (כדרכן של כל הקציצות בעולם), ונוצר מין כדור בשר זוועתי, צרוב מבחוץ ונא מבפנים, בכלל לא מה שילדים אוהבים (כולל את הילד הפנימי שבתוכך) ומחריב סנדביצ'ים (מטעמים הנדסיים).

המבורגר קלאסי של מקדונלדס הוא דקיק – עוביו פחות מסנטימטר. כך הוא מתקבל עשוי היטב (ושכל פלצני הרייר ילכו למסעדת סטייקים. אנחנו מדברים פה על ג'אנק-פוד עם כבוד!). יש לכך גם יתרון בריאותי: כשהקציצה דקה, צריבה קטנה מספיקה כדי לגזור כליה על כל חידקיה. ומובן שהדקיקות הזו עוזרת לכריך המכיל את הקציצה להיראות אסתטי ובנוי לתלפיות. אבל חכו, יש עוד טריקים:

איך נכין קציצה כל כך דקה – הרי היא תתפרק לנו! או, כאן מסביר ווילבור שצריך לעשות כמו מקדונלדס: להכין כדורי בשר, ללחוץ אותם בין שתי יריעות נייר שעווה או ניילון לצורת דיסק דק ו…להקפיא! וכך, קפואות לחלוטין (אבל בלי הניילון) צריכות הקציצות להגיע לגריל או למחבת. או-אז הן אינן מתפרקות.

טיפ אחרון של איכות בלתי מתפשרת: אחרי שמכניסים את הקציצה המוכנה ללחמנייה החצויה  (שאותה צורבים על המחבת), מכניסים למיקרו ל-10-15 שניות של תענוג גרעיני. זהו. יוצא מושלם.

יאללה, לעבודה:

תגיות
דילוג לתוכן