חברי שלי ויואב וסרמן אירחו אותי בביתם במודיעין לכבוד מטבחם החדש (!) והכינו לי ארוחת פלאים. הייתה פסטה מרהיבה מתוצרת בית, היו ירקות בגריל, היה פאי תפוחים דגול ונוטף חמאה והיה, בעיקר, רוסטביף הראוי לכינוי 'אם כל הרוסטביפים' (טוב, אני מודה ש'אבי כל הרוסטביפים' נשמע יותר טוב). רוסטביף הוא מנת קסם: לוקחים נתח בשר, מינימום טיפול, מינימום בישול וזהו, יש. אבל בגרסתו הווסרמנית, הרוסטביף נפלא עוד יותר וזוכה לרוטב נהדר ואף לצריבה קלה לפני שלב התנור.
התוצאה היא נתח בשר נוטף עסיס עם קליפה מתפצחת ממש, מלא טעם, בצבע עמוק-עמוק של בשר ועם רוטב שמנגבים מהצלחת בלחם (למה להעמיד פנים? אפשר גם ללקק את הצלחת כשאף אחד לא רואה). שימו לב לכללים הפשוטים: קודם כל בשר טרי בלבד (לא קפוא!). שנית, השריה בת לילה שלם במשרה (שישמש מאוחר יותר כבסיס לרוטב) ושלישית הסמכת הרוטב במעט קורנפלור וחמאה. מי שרעיון החמאה ממש-ממש קשה לו, יכול לוותר עליה, אבל שלא ישכח להתחשבן עם אלוהים על כך שהוא מכריח את מאמיניו לוותר על מנעמי החיים (ולא, מחמאה זה ממש לא אותו דבר).
יאללה, לעבודה:
