אלוהים, ולא שאני מתלונן, חנן אותי במשפחה מרובת תביעות: יש אצלנו טרחונים, שאוכלים רק ירקות ודגים, יש אצלנו קרניבוריות, שאוכלות רק בשר, יש אצלנו אותי, ששרוי כרגע בדיאטת אטקינס מהגיהנום ויש אצלנו ארוחת ערב מדי יום שישי, אותה אני מבשל ובה אני נדרש להיות יצירתי. הוסיפו לכך את העובדה המצערת שכעת אביב (ביי ביי חורף), ותקבלו את פתרון כתב החידה: לבבות ארטישוק! אבל לא בתבנית אחת כי אם בשתיים – פעם ממולאים בבקר ופעם בדג.
טוב, זה מתחיל מהשאלה איך קונים ארטישוק. ובכן: חשוב שעליו-קוציו יהיו סגורים (זה אומר שהיא לא יבש ולא פרח יותר מדי) ושגבעולו יהיה מוצק ולא דרדלה (שוב – הדירדול מעיד על יובש וחוסר טריות). בנוסף, חשוב שהארטישוק לא יגיע בשקית קפואה, כלומר שיהיה טרי ולא קפוא! לבבות ארטישוק קפואים ומנוקים נראים כמו תיחמון לא נורמלי כי הם חוסכים המון עבודה ואפילו לא יקרים, אבל מה לעשות – הם חוסכים לנו גם את הטעם. בשביל כבוד צריך לעבוד.
מה שמביא אותנו לשלב הקילוף והגילוף. ככה עושים את זה: קודם כל ממלאים קערה גדולה במים קרים וסוחטים פנימה 2-3 חצאי לימונים. משליכים פנימה גם את החצאים הסחוטים עצמם. עכשיו לוקחים ארטישוק ומשכיבים אותו על הצד. בעזרת סכין גדולה, כבדה וחדה עורפים מעליו את כובע הליצן שלו – שני השלישים העליונים של הארטישוק. מורידים גם את הגבעול ממש בסמוך לבסיס לב הארטישוק. אם הגבעול לא עצי מדי ניתן לקלף אותו ולהוסיף לתבשיל. אם הוא קצת קרש – לזבל.
בסכין קטנה וחדה מקלפים את הארטישוק סביב-סביב ונפטרים מבסיסי העלים הקשים. עכשיו נותרנו עם מין קערית מן הצומח, ממולאה בסיבים וזיפים יבשים. את אלה חוצבים החוצה בתנועה סיבובית באמצעות כף (מי שיתחיל לטרחן לכם על כפית פריזיאן – שילך לחפש את החברים שלו. אנחנו אנשים פשוטים, אנשי מספריים ומחט, ואין לנו שום דבר פריזאי בבית!). כשהקערית – לב הארטישוק – מוכנה, משליכים מיד למי הלימון הקרים, כדי למנוע השחרה. גם ככה היא תשנה את צבעה מירוק בהיר לחום-ירוק. ככה זה בטבע, וזה בסדר, וממילא, אחרי שנמלא אותה לא יראו את הצבע.
זהו, עכשיו מכינים מילוי בשרי, דגי או חלבי, ממלאים ומבשלים, בדרך כלל ברוטב לימון ו/או לימון כבוש. יוצא אבי אבות המעדנים, באחריות.
יאללה, לעבודה:
