יש לי שני מתכונים שתמיד שואלים אותי עליהם: עוף בביסלי וסלמון במדיח. שניהם אמיתיים, שניהם עובדים, שניהם טעימים פחד. סלמון במדיח גם מספק נושא שיחה לכל הארוחה (ולכן הכי טוב לבשל אותו לארוחות עם אורחים משעממים):
מה, זה באמת בושל במדיח? כן.
מה, עם הכלים המלוכלכים? כן.
מה, עם סבון? ברור!
וזה עובד. זה באמת יוצא טעים. יש לי עדים שיכולים לאשר את זה בספקטרום רחב, הכל בסופר-נני מיכל דליות (שבישלתי לה את זה בפרק של 'המנה של המדינה' וכלה בבת שלי – הנוראה בכל מבקרי המזון. שתיהן אמרו שיצא אחלה.
וחוץ מזה, זה גם חוסך מקום. הדג שבתמונה בושל בכורח הנסיבות: הייתה אצלנו ארוחת ערב ל-12 איש, כשאורח הכבוד הוא פרופסור (חמוד ודגול ומקסים) מאוניברסיטת ברקלי. מה לעשות שהפרופסור, חוץ להיות מומחה ברובוטיקה, הוא גם מומחה בעוף בגריל? הוא הודיע שהוא יבוא שלוש שעות לפני שאר האורחים ויכין עוף. זה מה שהוא עשה, ויצא טעים מאוד וגם היה לי (סוף סוף) עם מי לדפוק את הראש עם מרטיני יבש במטבח, אבל תוצאת לוואי הייתה שהתנור היה תפוס. גם הכיריים היו תפוסים (עליהם בישלתי שלל תוספות) וכך יצא שלא היה איפה להכין את 12 נתחי הסלמון שחיכו במסננת בכיור.
או אז נזכרתי במדיח, שהתנדב לעזור. מקץ שעה של שטיפת כלים ממוכנת זכו האורחים לקבל מעטפות מסתוריות של רדיד אלומיניום, מעטפות שנפתחו וגילו בחובן נתחים מבושלים לתפארת של סלמון, עם ירקות ולימון כבוש.
נסו את המתכון הזה. כדאי לכם. זה באמת עובד ובאמת-באמת טעים. המדיח, כך מתברר, הוא בעצם תנור אדים מעולה.
