שאלה יהיו הצרות של כולנו

כל אחד והצרות שלו: אני, למשל, טובע בצנוברים. כן, כן. טובע בצנוברים. מה ששמעתם. הסיבה לכך נעוצה בביקורי לא מזמן בנובוסיבירסק. כהרגלי בקודש פקדתי גם את השוק המקומי (והמרהיב!) והתעניינתי מה הכי כדאי לקנות. התשובה הייתה נחרצת: צנוברים!

 

מתברר שהצנוברים של סיביר ידועים במתיקותם ובאיכותם. ישר קניתי קילו. זה המון. מה עושים עם זה? כן, אני יודע, אבל כמה פסטו יכול בן אדם אחד לאכול? מה גם שעם הפסטו באה פסטה ועם הפסטה באים הקילוגרמים. ישר התחלתי לחפש עוד מתכונים עם צנוברים, אבל לא כאלה שבסוף זורים מעל שתי כפות צנוברים, אלא כאלה שבאמת מבוססים על מתת האל הסיבירית הזו.

בעצם זה סוג של קרם אנגלז. הקסטארד

ואז נזכרתי בעוגה איטלקית נושנה ואהובה: עוגת צנוברים. היא פשוטה להכנה אבל מצריכה כוס (כוס שלמה!) של צנוברים. חוץ מזה יש בה קסטארד, שהוא בעצם קרם אנגלז. נשמע מפחיד, נכון? אז תתפלאו, זה פשוט וזה הסוד של המון עוגות (זה מה שעושה אותן דשנות ועסיסיות). נא לא להתעצל ולהכין!

 

שכבה שלישית

 

שכבה שנייה

 

שכבה ראשונה

 

את הקסטארד מעשירים בצנוברים קלויים ובצימוקים (אני השתמשתי בדובדבנים במקום) ואז ממלאים בו את העוגה, עוד לפני האפייה. יוצאת עוגה נפלאה, עשירה ומיוחדת – לא בחושה רגילה ושגרתית אלא משהו שאפשר להשוויץ בו. מפאת יושרי, אודה שיש גם שימוש בשקית זילוף לצורך יצירת השכבה העליונה של העוגה, אבל בחייאת – מדי פעם שווה להשקיע, לא? הרי כך אנחנו צוברים לעצמנו שם של מומחים בעוגות.

 

יאללה, לעבודה:

תגיות
דילוג לתוכן