זוכרים את החבילות שהקיבוצניקים היו מקבלים לצבא? איך קינאתי בהם! נראה היה שבקיבוצים יש מישהו (האקונומית? יוסק'ה מהפלחה? מי?!) שתפקידו לשלוח חבילות לחיילים. לא שהם קיבלו משהו יוצא דופן שלא ניתן היה להשיג אצל הגזלן – אבל בתוך החבילות הייתה אהבה. קינאנו בהם עד מוות.
לא רק אהבה הייתה בחבילות – גם סיגריות (זה היה מזמן) וגם עוגיות מבצק שק"מ וריבה. איך אהבנו אותן! הן הולכות מעולה עם קפה שחור צבאי או תה צבאי (שני משקאות בעלי צבע וטעם זהים) והן נשמרות טריות גם אחרי שבועיים בשמש. בצק שק"מ הוא נסיך המטבח הקיבוצי וראשי התיבות שלו, למי שלא נולד בעשור הנכון, מעידים על מרכיביו: שמנת, קמח, מרגרינה (אחד מכל אחד, כשהאחד קמח זה חבילת קמח תופח קטנה). אבל כיום כבר אסור – מרגרינה היא האויב. אשר על כן נרתמתי לשדרוג בצק השק"מ המקשיש והריני מביא גירסה הכוללת קמח מלא (!) ושמן במקום מרגרינה.
עכשיו בואו נדבר על טכניקה: מכינים בצק, מצננים אותו מעט, מרדדים ואז – שימו לב – חותכים למלבן מדויק. הסיבה היא שאם מדלגים על השלב הזה, הרולדה יוצאת עקומה כמו נחש עם גיבנת. מה איכפת לכם להשקיע? מיישרים את השוליים בסכין, זה הכל. אחר כך מורחים בריבה. שוב, אפשר ללכת על המרכיבים הקיבוציים (מן משחה כתומה שטוענת שהיא ריבת משמש), אפשר ללכת על השוס של עקרת הבית החסכנית (כל זנבות הריבה ורבעי הצנצנות שמנמנמים בירכתי המקרר מחורף תשכ"ט) ואפשר להשקיע בריבת תפוזים מרירה שהכי מתאימה לעוגה הזאת, כי המרירות מוסיפה לה תחכום – ותאמינו לי, תחכום זה משהו שחסר ברולדה הקיבוצית.
על הריבה מפזרים מה שאוהבים ומה שיש: קינמון, סוכר, פיסטוקים, שקדים, חמוציות – מה שיש, ולא יותר מדי. שימו לב: בעוגה כמעט ואין סוכר כי הריבה מספיק מתוקה. ועכשיו צ'ופר: זוכרים את זנבות הבצק שחתכנו בסכין כדי לישר את המלבן? מכינים מהם עוגיות, עם אותו ציפוי כמו המילוי של הרולדה. זה יוצא אחלה. הנה העוגיות שהכנתי:
יאללה, לעבודה:
