אני מת על שזיפי סנטה רוזה (אלה האדומים). אלה פירות שבאו לעבוד: עונתם אינה קצרה כמו של משמשים, נניח, אין בהם תולעים, הם אינם רגישים או מפונקים וגם לא יקרים. הם פשוט פירות כמו שפירות צריכים להיות – מתוקי-חמוצים, צבעוניים, נוטפי עסיס אדום.
הדבר הכי שוה לעשות אתם (חוץ מלאכול כמו שהם) הוא עוגת פפרוני. טוב, לא להיבהל: אין בה נקניק ובניגוד לפיצת הפפרוני, היא אפילו כשרה. אבל הביטו בתמונה ותודו: זה נראה בול כמו הפיצה. מה שחשוב לזכור כשמכינים את העוגה הזאת הוא שהבצק צריך להיות בריון ולא נוזלי, כי אם הוא נוזלי, השזיפים עושים לנו טריק: לפני האפייה הם מנמנמים על פני העוגה, אבל במהלך האפייה הם צוללים פנימה. או אז מתקבלת עוגת שזיפים טעימה מאוד, אבל די כעורה.
אשר על כן, הבצק של העוגה שלהלן מעט סמיך יותר מבצק רגיל, ואפייתה צריכה להיות עדינה וקצרה יותר (כדי לא לייבש אותה למוות). שימו לב: מי שמת על שזיפים (למשל תימני אחד, בלי להזכיר שמות), יכול להכפיל את כמות השזיפים שבעוגה: חצי להטמין ממש בתוך הבצק וחצי לסדר יפה למעלה. אבל במתכון שלהלן הכמויות מחושבות רק לפי סידור למעלה.
יאללה, לעבודה:
