בטבריה יש בית ספר ושמו 'מח"ט עמל טבריה'. לאחרונה נפתחה בבית הספר הזה מגמת אפייה והספר שהוציאו מורי בית הספר ותלמידי המגמה התגלגל לידי. אני מת על ספרים כאלה. קודם כל, כי יש בהם מתכונים אמיתיים, כאלה שאנשים באמת אוהבים, כאלה שבאמת מבשלים (וזה בניגוד לכל מני הפקות של מסעדות או זיופים של תכניות טלויזיה). כך שמספרים כאלה אפשר בהחלט ללמוד.
שנית, הספר קסם לי בגלל מה שקראתי בהקדמה שכתבה המנהלת, הדסה קובי. הסכיתו: "רכיב חשוב מאוד בפעילות המגמה הוא התמקדות בסיסמה 'עם הפנים לקהילה'. אנו מחנכים את תלמידינו לגמילות חסדים, ולאורך כל השנה ובמיוחד בחגים תלמידי המגמה מקיימים פעילויות משותפות עם קשישים בבתי אבות ועם תלמידים עם צרכים מיוחדים. גולת הכותרת של התרומה לקהילה, וכחלק מן הרעיון 'עבר מצמיח עתיד', היה מבצע שכוונתו להחיות מסורת יהודית עתיקת יומין, ולפיה, כשילד מגיע ל'חדר' בפעם הראשונה הוא מקבל עוגייה בצורה של אות מן האל"ף-בי"ת העברי, טבולה בדבש, וזאת כדי לחבב עליו את הקריאה. תלמידי המגמה ביקרו ביום פתיחת השנה בכל בתי הספר היסודיים בטבריה וחילקו לכל תלמידי כיתה א' קופסה ובה עוגיות טבולות בדבש בצורה של אותיות".
לא מקסים? בטח שכן.
עלעלתי בספר ואימצתי לי מתכון. לא זה של האותיות, אלא מתכון פשוט וטעים להפחיד של ריבועי חלבה. אתם לא מתארים לעצמכם איזה עוגיות נפלאות אפשר להכין מחומרים פשוטים שיש בכל בית, בלי ביקור השלמה במכולת. הניגוד בין המילוי החלק והדשן לבין גרגרי הסוכר שבעוגייה, בתוספת נגיעה של קליפת לימון, פשוט מושלם. אני מצרף אותו כאן (בכמה תיאומים קלים שעשיתי לפי טעמי הפרטי), ומוסיף תשואות וברכות לתלמידי מגמת האפייה בבית הספר 'מח"ט עמל טבריה' ולמוריהם.
יאללה, לעבודה:
