לפני כמה ימים התברר לי שאינני משלם אגרת הטלוויזיה והרדיו בהוראת קבע. חיש קל התקשרתי לבנק כדי להסדיר את העניין. אני בבנק הזה מאז שעברתי לגור בתל אביב (לפני כ-25 שנה) כך שאת הבנקאית שהשיבה לי הכרתי עוד כשהיא ינקה מבקבוק. ועדיין, שמעתי את התדהמה מעבר לקו, שאחריה השתררה שתיקה קטנה (שתיקה הזועקת "מי זה היורם הזה?!?!) ובסופה השיבה הבנקאית: "מה, אתה באמת משלם אגרה?".
ישר התחלתי לחשוב כמה יורמים אני מכיר. למרבה הצער, חוץ ממני, הצלחתי לחשוב רק על חברתי סנאית, שמעבר להיותה כלילת השלמות, מצחיקה, יפה, בשלנית צמרת ומפיקת על, היא גם יורמית לתפארת: למשל, היא לא משיבה לטלפון הנייד בעת נהיגה (שלא לדבר בכלל עם אס-אם-אסים). "קודם כל זה באמת לא בטיחותי", היא הסבירה לי, "אבל חוץ מזה, אני בפרקליטות. אני לא יכולה להרשות לעצמי להתסתבך על שטויות כאלה". לשמוע ולהעריץ (וגם להפנים לא יזיק).
במסגרת המושלמות הזאת, הבהירה לי סנאית שיש להקפיד על זכויות יוצרים: "פעם נתתי לך מתכון של עוגה ופרסמת אותו כאילו המתכון שלי. אל תשאל איזה בלגן עשית. אז אם אתה רוצה לקבל את מתכון עוגיות הפיצוחים הכי שווה בעולם, אתה קודם נשבע לי שאתה נותן קרדיט לדפנה לינדמן, סגרנו?".
סגרנו. הנה:
דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן. דפנה לינדמן.
יפה. עכשיו בואו נמשיך: העוגיות האלה באמת מצביעות על גאוניותה של (כולם במקהלה:) דפנה לינדמן. כלומר, גם סנאית מדברת בשבחי דפנה לינדמן וזו בהחלט עדות מספקת, אבל לנו יש העוגיות האלה המשמשות כאלף עדים. קודם כל, הן די בריאותיות: הסוכר חום, הפיצוחים בריאים (ואפילו לא קלויים) אין בהן חמאה וגם לא חלמונים. ברור שבריאותי אינו בהכרח מרזה, אבל הבה נביט בחצי המלא של הכוס. וחוץ מזה הן פריכות, לא מתוקות מדי ויש בהן אלף טעמים ומרקמים. וברור שההכנה קלי-קלות.
יאללה לעבודה:
