כן, אני יודע. פסח זה חג חשוב – חירות וכל זה.
כן, אני מת עליו. אני אוהב את הסדר ואוהב לפגוש קרובים (גם מהצד השני) ואוהב את השירים ואפילו את האוכל – אם מכינים לי תחליף גפילטע כמובן.
אבל עם כל החיבה לבורא, למשה, לצבא פרעה ופרשיו ולרבי שמעון בן זומא – כשזה מגיע לקינוחים אני נשבר. עוגיות הקוקוס חונקות. עוגיות הבוטנים נמאסות. עוגת מצות היא המכה ה-11 ואני אומר את כל זה באהבה, כי ברור שזה טעים, אבל זה נמאס, וזה גם פחות טעים, מה לעשות, מקינוחים אמיתיים.
והנה – לאחרונה ראיתי את האור! בביקור אצל חברתי הפלאית עדינה ססמן, היא שאלה אם בא לי משהו מתוק. אמרתי שכן והיא שלפה מהמקפיא קופסה עם ספק עוגיות ספק קרקרים פריכים, סוכריים, שוקולדיים, עתירי אגוזים ומתפצחים בפה עם רמז קטן למלח. התאהבתי (לא בעדינה – בה אני מאוהב מזמן. בעוגיות).
ומה מתברר? אלה עוגיות לפסח, על בסיס מצות!!!
ועל בסיס עבודה ושכבות: יש קרמל טופי מתחת לשכבת השוקולד, יש אגוזים קלויים מעל ויש, כאמור, מלח. תשמעו – אתם מכינים כמות מהדבר הזה, מקפיאים, ואתם מלכי העולם. זו מתנה מושלמת, נשנוש אלוהי ותגלית מרעישה.
יאללה, לעבודה:
