אודה ולא אבוש כלל (מה לא אבוש – אתמלא גאווה כתרנגול נפוח): את המתכון שלהלן למדתי מהבת שלי, שקוששה אותו באינטרנט. כן, הדור הצעיר לומד מתכונים מיו-טיוב ולא מספרי בישול. אלה אולי לא חדשות טובות למו"ל זעיר כמוני, אבל זוהי המציאות ויש להסכין לה. מכל מקום, העלמה הגיעה אוחזת במכשיר נייד ואילצה אותי לצפות בקליפ של הכנת עוגה שמבחוץ נראית כמו סתם עוגת שוקולד רגילה (אולי קצת גדולה מהרגיל), אבל כשפורסים אותה… כשפורסים אותה נופל עליך מפל של סוכריות M&M – האושר בהתגלמותו ואם את ילדה בת עשר, זה גם מרשים אפילו יותר מב.מ.וו שחורה (אמן שזה יישאר המדרג שלה לנצח).
הסוד טמון בהרכבה: אין אופים את העוגה יחד עם הסוכריות שבתוכה (או-אז הן צפויות להימס, וצבע המאכל שבהן, כולל הסוכרים שמי יודע ממה הם, יהפכו את התנור שלכם למיני-בושהר). אופים שתי עוגות עגולות, אחת שוקולד רגילה ואחת וניל, בזו הלבנה עושים חור עגול במרכז (עושים את זה עם כוס רחבה, ואת האמצע שהוצאנו הופכים למיני עוגה – בונוס משובח!), את השחומה חוצים לרוחב לשני דיסקים ואז מתחילים להרכיב מגדל: קודם דיסק שחום, עליו עוגה לבנה עם חור, בתוך החור ים של סוכריות (ראו הוזהרתם, צריך המון!), מעל מכסה של עוגה שחומה ומעל הכל (וגם בין השכבות) קרם שוקולד.
מצפים בקרם שוקולד סמיך ומשתדלים להקנות לעוגה מראה שגרתי ככל האפשר, שלא יחשדו. מקפידים לפרוס אותה בנוכחות קהל רב. פורסים פרוסה רחבה מן הרגיל וכששולפים אותה – מפל של סוכריות! אין, אחרי זה אתם להיט.
