הדעת נותנת שכדי להכין מרק קובה עלייך להיות עקרת בית כורדייה או עיראקית. עדיף שהבעל יהיה בעבודה, הילדים בבית הספר ואת – את עם תועפות של זמן במטבח.
שטויות. קודם כל, אם יש נשים עסוקות בעולם, כאלה שאין להן זמן, אלה עקרות בית כורדיות ועיראקיות. למה, מי יעשה קניות? וכביסה? ונקיונות? וכאילו שהילדים תמיד בבית הספר. הא! הקטן חולה, זאתי כבר חזרה, הגדול כבר גמר ללמוד, עשה צבא ועדיין לא מצא עבודה והוא הולך בטל בבית והבעל… טוב, עזבו זה.
ובכל זאת, הרשו לי להציג בפניכם תזה מטלטלת: מרק קובה, שאיש אינו יכול לטעון שהוא קל להכנה, אינו מסובך. כן, יש בו הרבה שלבים. כן, צריך להכין מילוי לחוד, בצק לחוד, מרק לחוד וכו'. אבל זה יותר קל ממה שחושבים, והתוצאה – התוצאה היא פשוט מלך המרקים, ארוחה שלמה בסיר אחד.
בצק הקובה החביב עלי ביותר הוא זה המכיל חזה עוף טחון. זה קצת מוזר – בצק שיש בו חזה עוף – אבל החלבון שבבשר הטחון מבטיח בצק רך מצד אחד וחסון מצד שני, שאינו מתפרק ונוח לעבוד אתו. המילוי עשוי מבשר בקר, כמובן. סוד חשוב הוא שלא להתחזר ולא ליצור קובות גדולות מדי או לדחוס ביותר מדי מילוי. קצת איפוק! זה במילא עשיר נורא. בתמונות מעל רואים את המילוי, הבצק, והקובות במסדר לפני כניסתן למרק.
גם במרק יש שת"פ מרגש בין עדות ומרקמים: זה נכון שהקובה והמילוי עשויים לפי מסורת כורדית, אבל במרק יש חצי כוס סוכר. כן, חצי כוס סוכר. זה לגמרי בהשראה עיראקית. מרק הקובה העיראקי נוטה להיות מתוק, אפילו מתוק מאוד (חצי כוס סוכר זה עוד קצת). לטעמי, המתיקות הזו נפלאה. היא מכבידה את המרק, אבל זה רק לחיוב. תראו כמה שהמרק יפה:
לסיום, אבקש להוסיף שבעיני, במקרה הזה עדיף רסק עגבניות על עגבניות טריות מרוסקות. הרסק (ששפים נוטים לבוז לו עמוקות), מסמיך את המרק ומוסיף למרקמו. הם בזים? שיבוזו. אנחנו נשתמש ברסק, ממש כמו הסבתות שלנו, ונראה בנים לבנינו.
יאללה לעבודה:
