מרק עוף כהלכתו

איך מכינים את המרק הכי טעים, הכי יהודי והכי מנחם בהכי פחות עבודה

בעצם, מרק עוף אמור היה להשכין שלום. זה המתכון הביתי, המנחם, המשפחתי, רופא חולים וסועד קשישים. אז למה תמיד רבים סביבו? אני אגיד לכם למה: ניסיוני כמבקר מסעדות לימד אותי שלעולם (אבל לעולם) אסןר לי לקחת למסעדה פרסית מישהו שמוצאו מפרס, או למסעדה רוסית עולה מחבר העמים. ולמה? כי כל אחד, כשהוא מגיע למשהו מוכר, יודע יותר טוב. דודה שלו עשתה ככה, אמא שלנו נהגה ככה והמסעדה – המסעדה לא יודעת כלום.
כנ"ל במרק עוף. כל אחד מכיר גרסה דינקותא של המרק הזה – עם ירק, כלי ירק, עם כרובית (כרובית?!), מועשר בבשר בקר או בעצמות, מתובל בלימון (!), מומתק על ידי שפע גזר ואפילו (היכונו!) מועשר בהרבה כוסברה תחת הכותרת 'המקור הפלסטינאי' (כן, כן, מצאתי את המתכון בספר המוקדש למרקי עוף, והמתכון ניתן על ידי לא אחר מיאסר ערפאת שטען שמקור המרק הוא בפלסטין).
אז למה לי להכניס ראש בריא לגיליוטינה ולהתעקש לתת מתכון למרק עוף? למה? ככה. כי המתכון שלהלן פשוט, טעים ונטול פצ'קריי. אין בו כפייתיות פולנית שדורשת סינונים וזוך, אין בו חוואיג' של תימנים (למרות שתוספת כפית חוואיג' תקפיץ את המרק למעלות קדושים), אין בו התנשאות הונגרית גבוהת מצח או עממיות גליציאנרית – הוא פשוט מרק עוף ישראלי, טעים וקל להכנה. כזה שעושה כבוד לשקדי מרק.

תגיות
דילוג לתוכן