הסלט הזה הולך איתי כבר שלושים שנה, מאז שגרתי בארצות הברית. בפעם הראשונה אכלתי אותו אצל חבר בשם סאלו ומאז ניכסתי אותו (את הסלט) לעצמי בלי בושה. הוא צריך להיות חריף, אבל אם מפחדים מצ'ילי – תכינו בלי. אותו דבר גם לגבי הכוסברה, למרות שכאן אתם כבר ממש מסתבכים עם הוויאטנמים. הכמויות המובאות כאן גדולות לתפארת, אבל שימו לב לפטנט: אם שומרים את הירקות הקצוצים והרוטב בנפרד (במקרר) – הם שורדים לפחות שלושה ימים ואף יותר. מערבבים ברגע האחרון – ויש!
צפירות הרגעה:
א. לא חייבים להשתמש בכל הירקות. כמה שיותר – יותר טוב, אבל אם אין, נניח, פלפל צהוב – לא קרה אסון.
ב. רוצים עוד ים של צבע? הוסיפו לירקות סלק טרי קלוף אחד (חתוך לקוביות).
ג. עכשיו ניתן להשיג גזרים צבעוניים – יש כתובם, לבן, צהוב וסגול. את כולם הסלט אוהב.
ד. שימו לב שהרוטב בנוי על רוטב שזיפים אסיאתי, אבל סיפקתי גם תחליפים זמינים וחסרי בושה למקרה שאין לכם.
ה. הבוטנים: קלויים ומלוחים. נכון, כמו בפיצוצייה.
יאללה, לעבודה:
