רבות דובר באוקרסימורון הקרוי "תל אביבי שחושב שהוא מבין בחומוס". אין דבר שמצחיק (או מרגיז) יותר ירושלמים מהמשפט הזה. מאיפה שהתל אביבים יבינו בחומוס? מהקניון? מאחוזת בית? אולי הסבים שלהם הכינו עוד בשצ'צ'ין? חומוס הוא אוכל עברי ואנו הירושלמים, ערבים של כבוד, למדנו מהשכנים. ומאיפה ילמדו התל אביבים המסכנים? אבו חסן אחד אינו יכול לשמש סניגור לגוש דן שלם.
טוב, זה מה שהירושלמים חושבים. בפועל, ברור שיש רבבות תל אביבים שמבינים בחומוס, ממש כפי שיש ירושלמים שאוהבים חומוס של צבר או של אחלה (או של אל על!). וזה מה שיפה בעולמנו: אלוהים אוהבת את כולם. וכולם אוהבים חומוס.
הבעיה היא, שאנחנו חזירים: חומוס? אולי מסבחה? או שאולי היום רק טחינה? ומה עם פול מסרי, בשביל האסליות? אלוהים, שכאמור אוהבת את כולם, המציאה פתרון לסוגיית הישראלי המתלבט: קוראים לזה "משולשת" ובגדול, מדובר במנה הכוללת חומוס, מסבחה ופול (ולפעמים גם ביצה). כך נהנים מכל העולמות. והנה, אני רוצה לתת לכם את המתכון למשולשת שלי, שאינה כוללת מסבחה אבל כוללת טחינה ירוקה, וחומוס ירושלמי ירקרק (!) ופול מסרי כמובן.
יש פה עבודה. לא המון, אבל יש שלבים שאי אפשר לדלג עליהם כמו השריית הפול והחומוס ללילה שלם. הכי הפקה להכין את הפול (ולדעתי, עדיף פי אלף ביד ולא במעבד מזון) ובתמונה רואים אותו עומד להימעך עם כל תבליניו. אח! תענוג! וכיוון שאנחנו תימנים, הכי טעים להגיש את המשולשת עם לחוח ולא עם פיתות פלבאיות. אבל זה כבר עניין של מהדרין, וברור שזה עובד גם עם לחם או סתם עם מזלג.
יאללה, לעבודה:
