זה התחיל בסיור חומוסיות במזרח ירושלים, שם זכיתי להתוודע (בתיווכו של המדריך הדגול דורון יושע) לפאתה, מין מנה סודית של ערבים שעיקרה לחם מאתמול, טחינה ומי הבישול של החומוס. אתם לא מאמינים כמה זה טעים. אני מודה – זו אינה בהכרח המנה הכי יפה בעולם. היא נראית כמו דייסה שמישהו כבר אכל פעם, אבל טעמה דגול, מרקמה אוורירי וקל (קצת מזכיר סלט חצילים) והיא לא ממש מכוערת. הנה, תראו:
טוב, ישר ידעתי שאני חייב להכין כזה. במשך כמה שבועות אילצתי כל ערבי שאני מכיר לספר לי על הפאתה שלו, של אמא שלו ושל סבתא שלו. מתברר שיש המון סוגים – עם בשר ובלי, עם יוגורט ובלי, על בסיס חומוס, על בסיס פיתות, על בסיס לחם לבן ואפילו על בסיס עדשים. בבית, הכנתי את הפאתה הקלאסית, על בסיס לחם לבן (זו שבתמונה מקודם היא על בסיס פיתות). אני מודה שהכנת הפאתה הייתה דבר בעתו כי נשאר לי רך של לחם לבן מהכנת כריך סתתים ואני תימני קמצן ששונא בזבוז במטבח, אבל תאמינו לי – בשביל פאתה שווה אפילו להשחית כיכר לחם לבן (ולבשל כמות חומוס על ריק, רק בשביל מי הבישול, שהם אוצר).
זהו, מכיכר לחם אחת וחצי קילו חומוס (עושים שימוש רק ברבע קילו) יוצאת כמות מרשימה של פאתה, שתספיק כמנה ראשונה לשמונה וכעיקרית לשישה. אני מודה שלא ניסיתי את השילוב של יוגורט או לבנה במתכון אבל הוא נשמע לי בהחלט במקום. בפעם הבאה, במקום כוס וחצי חומוס, אשים כוס יוגורט וחצי כוס חומוס. כדאי, כדאי כדאי לכם לנסות – זה מקרה קלאסי של win-win ושל שלם הגדול בהרבה מסך חלקיו.
ודבר אחרון: שימו לב – פאתה זה מתכון שמכינים ברגע האחרון, כי צריך להגיש אותו חם (צריך שמי הבישול של החומוס יהיו חמים). פאתה מהמקרר – פדיחה!
יאללה, לעבודה:
