הסלט שמתכונו יובא להלן הוא אחד מלקחי הסופה שהשתוללה כאן בשי-שבת. הוא התוספת האידיאלית לתבשילי קדירה כבדים (טשולנט, חמין, בשר עם שעועית, שפונדרה בתנור ושאר צרות דיאטתיות) בהיותו רענן, צונן וססגוני באופן שערורייתי (והרי תבשילי הקדירה מתהדרים במאה גוונים של חום). הוא מצוין גם ביום שאחרי ההתחזרות – הסלט נשמר היטב במקרר ואמנם מאבד מפריכותו שובת החיך, אבל מקבל איכות אחרת, מרגשת לא פחות – הירקות מתרככים מעט ו"מתבשלים" ברוטב הלימוני ויש מי שאוהב אותם דווקא במצב הצבירה הזה.
מה שכן, בעת הכנת הסלט, אתם נדרשים להעליב סלק. זה לא מנומס וגם לא כל כך הוגן – אחרי הכל מדובר בשורש חמוד וסגול שלא עשה דבר כדי להעליב אותנו ושתמיד הצביע למפלגות הנכונות – ועדיין, אין ברירה. איך מעליבים סלק? פשוט מאוד: אין מכניסים אותו לסלט יחד עם שאר הירקות, אלא מניחים אותו בקערונת משל עצמו עד הרגע האחרון ממש, משל היה עלמה ספרדייה בבית ספר לבנות אשכנזיות. ומדוע לעשות צעד גס רוח שכזה? משום שהסלק, מה לעשות, תורם מצבעו הסגול לכל סביבותיו. אם נפגיש אותו עם יתר הירקות בשלב ההשריה במי קרח (יש שלב כזה, פרטים בהמשך), הוא יצבע את כל הסלט בסגול, או לפחות בוורוד, ואנחנו רוצים – מה רוצים, דורשים! – שכל ירק בסלט ישמור על הגדרתו העצמית וצבעו הייחודי.
אשר על כן, יופרד הסלק מן הציבור עד לרגע האחרון. חוץ מהאקט האלים הזה – מדובר בסלט קלי-קלות. כדאי להכין בכמויות גדולות וכדאי, מאוד כדאי, להשקיע בשלב הקניות – לא לוותר על כמה שיותר ירקות שורש וקישואים צבעוניים: כוחו של הסלט הזה בצבעוניותו, והוא גומל לנו על המאמץ הקטן בטעם נפלא, חזות מרשימה ודיאטתיות לאין קץ.
