יש בקרבנו ציבור מסוים של אנשים בעלי התמכרות לדובדבני וישניאק. "נו, כבר יש?", הם שואלים את המוכר בתחילת עונת הדובדבנים. "נו, מתי הם יגיעו?", הם מנדנדים בטון דאוג. ואז, כשהדובדבנים החמצמצים האלה מגיעים לביקור קצרצר (ורק בדוכנים נבחרים) – הו, איזו שמחה! "יש וישניאק!", הם מודיעים לקולגות, "רוצו לשוק!".
ולמה? או. ישעתי שתשאלו. במקרה שלי, זה כדי להכין ליקר וישניאק – אדום ומתוק וטעים ואלכוהולי, המככב כמתנה מובחרת שאני מעניק לחברים חנפנים במיוחד. מי שעובד אותי כדבעי כל השנה (ואין רבים כאלה, לצערי) – זוכה בבקבוק של האדום-האדום הזה. ההכנה אינה מסובכת אבל יש ליישן את הליקר עם הדובדבנים לפחות שלושה חודשים כדי שהטעם והצבע יתייצבו. ולפני פיזור הריני מביא גאולה ומביא דברים בשם אומרם – את המתכון קיבלתי מחברי המוכשר והאהוב שמיל הולנד, מחבר הספר 'שמאלץ'.
יאללה, לעבודה.
