מן המפורסמות הוא, שאחד הנכסים העיקריים של האישה התימנייה הוא המסחג – אותה אבן גדולה שהיא שומרת במקום מסתור ושמשמשת אותה כמכתש לסחוג ולתבלינים (העלי הוא חלוק נחל חלקלק). כדי להכין זיתים ירוקים כמו שצריך אין צורך להצטייד במסחג (או בסבתא שיש לה מסחג), אבל יש צורך בחלוק נחל. זאת משום שאת הזיתים יש לפצוע לפני השרייתים, והדרך הנוחה (והמסורתית!) לעשות זאת היא להביא להם בומבה עם חלוק נחל. כן, אפשר גם לשרוט כל זית בסכין חדה או בסיכת ביטחון, אבל זה לא ממש זה. אל דגאה, אין צורך לצאת לחפש נחל. האבנים החלקות האלה הן אביזר נוי רווח בגינון עירוני. לכו וגנבו מהשכנים.
מסיק הזיתים מתחיל באופן מסורתי מייד אחרי הגשם הראשון, שגם שוטף אותם על העץ וגם ממלא אותם בעוד קצת מים. השנה, הגשם הראשון קצת עצלן ואנחנו יכולים להסתפק במבול שירד בדרום ולהתייחס אליו כאל גשם ראשון כללי. כך עושים גם בשווקים. מצאתי בשוק הכרמל זיתים שמנמנים ונהדרים, חיזקתי אותם בעוד יבול שמסקתי במו עצמיותי מהעץ של הקרוביים בכרמי יוסף, והיידה לעבודה.
זה מתחיל בבומבות המפורסמות עם האבן. אחר כך השריה של שלושה ימים (מחליפים מים כל יום) ואז כבישה במו מלפפונים חמוצים. נכון, במהלך ההשריה מאבדים הזיתים קצת מצבעם הירוק הזרחני ומפתחים כל מני גוונים של חום מסביב לחתכים – אבל זה לטובת כולנו, כי ככה המרירות יוצאת. זה הכל. פשוט וקל ויש מתנה נהדרת לתת למי שאוהבים.
יאללה, לעבודה:
