זה לא איטלקי בכלל

אף על פי שקוראים למאפה הזה סטראטה - הוא בכלל אמריקני. מוזר (וטעים!)

סטראטה הוא מאפה שכבות אמריקני הנסמך על הרבה מאוד, ובכן, זבלה. מפתה, לא? טוב, לא בדיוק זבלה, אבל לחם ישן, כזה שמקומו הטבעי הוא בזבל (ואם גם אתכם חינכו שלחם אין זורקים לעולם – מקומו הטבעי הוא ארוז יפה, ליד הזבל, שהעניים יוכלו לאסוף). במקרה שלנו, טווים מן הקש זהב ומן הלחם הישן מאפה משובח מאין כמותו. אבל כאמור, לשם כך צריך שתהיה לך כיכר לחם לבן שלמה ונושנה (בת שלושה ימים ואפשר גם ארבעה). חשוב שהלחם יהיה ישן, כי היובש שלו מאפשר לו להחזיק את המרקם של המאפה. חותכים לקוביות (עם הקשה) וזה הבסיס לסטראטה. הנה:

חשוב שיהיה ישן, הלחם

אחר כך מוסיפים תוכן. יש מי שמוסיפים בשר טחון מטוגן עם בצל. יש מי שמוסיפים ים של גבינות (גם כאן, הסטראטה מאפשרת ניצול וירטואוזי של שאריות). יש מי שמוסיפים גם וגם. מובן שיש גם גירסאות צמחוניות עם ירקות קלויים. מה שחשוב הוא איך מדביקים הכל והופכים את זה למאפה. אהה! כאן נכנסת התערובת הזו לתמונה:

זה מה שמחזיק הכל. התערובת

מדובר בתערובת של ביצים, חלב וחרדל. בונים מאפה רב שכבות, יוצקים מעל את התערובת, זורים מעל הכל גבינה ומאשפזים ללילה במקרר (זה חשוב!). שעה לפני הארוחה אופים והשמחה רבה.

 

יאללה, לעבודה:

תגיות
דילוג לתוכן