טלביה הוא שם השכונה בה שוכנת מסעדת טלביה (שמה העברי של השכונה הוא “קוממיות” אבל את זה יודעים רק מי שגדלו בירושלים בעשורים מסוימים). מדובר בבר יין צרפתי וחמוד לתפארת שעד לא מזמן היה חלק מקבוצת ‘מחניודה’ המעטירה ועכשיו יצא לדרך עצמאית. התפריט לא השתנה בהרבה, כלומר הוא עדיין צרפתי, עדיין קטן, עדיין די שמרני ועדיין מוצלח. מה רע?
מבחר היינות במסעדה מרשים. יש גם נבחרת קוקטיילים מוצלחת שאינה קופצת מעל הפופיק ואינה מתעקשת, כמקובל בעת הקרקסית הזו, על דם ואש ותמרות עשן החביבים כל כך על מי שמכנים את עצמם מיקסולוגים. אני הזמנתי וספר (זה המרטיני המקורי של ג’יימס בונד) וקיבלתי וספר. די נדיר.
סלט עגבניות ופטה שהוזמן כמנה ראשונה היה נהדר: פשוט, ישיר, לא מתחכם, מוכש עם לחם חם וטעים ו… זהו. כמה טוב שיש עוד מקומות שמגישים סלט וזהו, לא קוראים לו “בת האיכר”, לא כופים עליו להתקשט בפרחים ולא מתבלים אותו בוורמוט. סלט כמו שסלט צריך להיות.
בף בורגיניון בעיקרית היה פחות זוהר (קצת יבש, מוגש על פירה תפל) וגם הקלמארי לא קלעו בול. אבל זה היה לא יקר, טעים מספיק ומוגש כל כך בחן, שהכל נסלח. ‘טלביה’ היא פנינה נדירה מאוד בירושלים – פתוחה בשישי ובשבת, לא כשרה, לא צעקנית ומלאה אווירה. אתם יודעים מה? די ברור לי שגם בביקור הבא בירושלים אני אמצא את עצמי אוכל שם.
