ככל שאני מזדקן (ובשנים האחרונות מדובר בתהליך מואץ) אני מעדיף יותר ויותר ארוחות צהריים על פני ארוחות ערב, ולא סתם, אלא ארוחות צהריים שמתחילות ב-12:00. שמתי לב שבערב, בסביבות השעה 21:00, מרבית המסעדות נוהגות לעמעם את האורות ולהגביר את המוסיקה – שתי פעילויות שגורמות לי לרצות לקום וללכת. בצהריים זה לא קורה. הוסיפו לכך את שלל הטיפוסים שמגיעים למסעדות אפנתיות מדי בלילה – כל מני מצביעי מפלגות קיקיוניות שמביך אותך רק לחשוב עליהן, ותקבלו סיבה מצוינת להישאר בבית. תל אביב היא לא רק עיר שכיף לצאת בה לבלות. היא גם עיר שכיף להישאר בה בבית (טוב, למען האמת – העולם הזה הוא עולם שכיף להישאר בו בבית). אבל בצהריים? בצהריים זה סיפור לגמרי שונה.
כי בינינו – מה רע לברוח מהמשרד (בהנחה שיש לך אחד כזה) בסוף הבוקר, להתנחל במסעדה מוארת או בגינתה הלבבית, להזמין יין לבן ולגמור את היום? לטעמי זה מושלם, וגם הולם לגמרי את אמרתה של אמא שלי: “אילו רק יכולנו להרשות לעצמנו לחיות איך שאנחנו חיים – הכל היה מושלם”. ולמה אני מספר את כל זה? כי השבוע קרו שני נסים משובחים ונפלאים. האחד הוא שאובמה לקח והשני (ולא פחות חשוב) הוא שמסעדת ‘ג’וז ולוז’, אותו פלא תל אביבי עם שורשים תרמכיים ירושלמיים ומגניבות שלא תיגמר לעולם – ‘ג’וז ולוז’ פתוחה החל מהשבוע גם בצהריים.
זה נפלא מאוד, כי בערבים המוסיקה, הטיפוסים והאווירה עלולים לגלוש לרמות מגניבות מאיימות ממש. בצהריים אתה מוצא את עצמך בחברת רואי חשבון ופשמ”גים (ראשי תיבות ששוה לחפש במילון) שתקנים, שבאים ליהנות מזיווה של הגינה הנפלאה של המסעדה – מעין אואזיס שורץ היפסטרים בעיבורה של העיר.
האוכל נשאר אותו אוכל מקורי, טעים וקצת טרללי. קודם כל מקבלים מגש עם כמה מזטים (“שמתמלא שוב כמעט בעצמו” כמאמר התפריט). אלה כוללים שומר, פלפלים קלויים, כרובית, סלסת עגבניות חריפה, סלט קישואים ונענע ועוד דברים כיפיים, ולצדם פרוסות עבות של באגט מצוין (אם זיהיתי נכון, של ‘לה מולאן’, ואם זיהיתי לא נכון – טעים כמו זה של ‘לה מולאן’). אחר כך אפשר להזמין מנה עיקרית בטווח מחירים רחב, החל מבסביבות 30 ש”ח וכלה במנות שאפילו מגרדות את ה-100 מלמטה (ושוות את זה). בקיצור – זה לא דיל הצהריים הזול בעיר, אבל זה בהחלט כיף.
כאמור, הגינה של ‘ג’וז ולוז’ היא פלא עירוני מלא פרגולות, פרחים ושאר תופינים, ויש אפילו (שוב – אם הבנתי נכון) סטודיו לקדרות שחלונותיו פתוחים לגינה ודרכם נשקפות כל מני נשים נמרצות וצוהלות מאוד. חמד, חמש של מקום ומעכשיו – לא רק בלילה. הידד!
