לפני כמה שנים, ליתר דיוק ב-1988, עמד ניר קדר לפתוח בית קפה וגם להפוך לאבא בפעם הראשונה בחייו. “רציתי לקרוא לילד שלי שרגא”, הוא מספר, “שם חזק, לא? אני לא אוהב שמות כמו שון או דין, או שמות שלא יודעים אם זה בן או בת או שמות שלא יודעים איפה לשים את הו”ו. שרגא זה אחלה שם. אבל כולם אמרו לי ‘ניר, בחייאת, רחמים על הילד’. אז בסוף קראתי לבית הקפה שרגא”.
השאר היסטוריה. המקום הקטן עשה לו שם של מקדש מעט לכריכים, המעריצים התרבו וכך גם ילדיו של קדר: יש לו שישה בנים, כולם עם שמות עבריים יפים. לא מזמן פתח קדר את המקום שלו מחדש, בכתובת דנדשה: רחוב ינאי 3, מול מלון ממילא (ציון ה”מול” הזה חשוב, כי ינאי 3 הוא בלוק ירושלמי ארוך ומרובה בתי קפה. זה של קדר נמצא בצד שקרוב למלון המפורסם).
מה אני אגיד לכם – נוי כזה, חן כזה, אמת כזו וטעם כזה יש רק בירושלים. הכריכים מדהימים, עשויים מלחם מחמצת וחומרים משובחים להפליא ונושאים שמות של צבעים: כתום, כחול, סגול, ירוק, לבן, ירקרק ואדום. כל אחד טעים יותר מקודמו (אכלתי כריך אדום, שממולא בפאי רועים צמחוני, וכריך כחול שהוא בעצם סלט יווני בתוך כריך – שניהם דגולים בתכלית). הכריכים עולים 36 ש”ח לכריך + סלט + ארבע פנכות סלטלטונים (לימון כבוש, סלק, קישואים, סלסת עגבניות). כפי שמעיד הלוח המשמש כתפריט, יש גם פסטות, ניוקי ומתוקים והכל טעים להלל וזול להפתיע. ומי שממש מקורב לצלחת או לבעל הבית יזכה לטעום ליקר דובדבנים עבודת יד ושום כבוש 12 שנה (!). תדרשו, תגידו שאתם יודעים שיש ואל תספרו שאני הלשנתי.
חמד של מקום, ושימו לב: הוא כשר (חלבי). אשר על כן סגור בשישי בערב ובשבת. כששאלתי את קדר אם זה לא מפריע לו הוא השיב “מפריע? אני מת על זה! גם לחמור מגיע יום מנוחה ואפילו לי”. רוצו לשם.
